פרסום חודשי על ספרים ומאמרים מעניינים ועדכונים חשובים
הצצה לספר – פורקוגניטו: המוח העתידי
אנחנו עוסקים הרבה במה שהיה. תקופות שונות בחיינו, אירועים וחוויות, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות, אנשים שהכרנו, שהשאירו חותם על חיינו והמשיכו הלאה ועוד. הזיכרונות שלנו הם נכס משמעותי ואנחנו שואפים להיאחז בהם ולשמר אותם. אבל מה עם החשיבה על העתיד? כמה זמן אתם משקיעים בחשיבה קדימה, ולאיזה טווח עתידי? יום, שבוע, שנה, עשור?
ההנחה המרכזית לתפיסתו של דוד פסיג היא שאנחנו נמצאים בתקופה שבה עיקר הפעילות המנטלית שלנו מכוונת לחשיבת-עתיד וזאת בזכות כלים המאפשרים קודם כל לזהות דפוסים רחבים ולאחר מכן לצפות את ההתפתחות שלהם בטווחי זמן עתידיים שונים. הוא רואה בחשיבת-עתיד את "היכולת להעריך את כיוון התפתחותם של וקטורים שמוחשיותם הפיזית ברורה, אלא בעיקר היכולת להעריך את כיוון התפתחותם של וקטורים שאין להם כל סימן מוחשי ברור בהווה" (עמ' 22).
תחילתו של הספר בהצגת המנגנונים הנוירופיזיולוגיים והקוגניטיביים הקיימים במוחנו ומאפשרים את פעולת חשיבת-העתיד. למוח האנושי תשתית נוירופיזיולוגית המאפשרת מצד אחד גמישות ומצד שני מצב קבוע של חוסר מנוחה. בזכות תכונות ייחודיות אלו המוח שלנו נמצא בפעילות מתמדת שמטרתה לחולל תחזיות שיאפשרו לו להגיב ולהגיע לתאימות אופטימלית בהתאם לכל סביבה ומצב. מבחינה קוגניטיבית במוחנו מתקיים מגוון גדול של פעילויות מוחיות המאפשרות לנו לבצע חיזוי כלומר, לצֽפּות אירועים חיצוניים שונים ובכך להעלות את רמת ההתאמה שלנו לסביבה. את פעילויות החיזוי ניתן לחלק לשתי קטגוריות עיקריות:
תודעה אוטונואטית – מודעות של העצמי לכך שימשיך להתקיים בעתיד. תודעה זו מאפשרת לאדם להטיל את עצמו ונוכחותו לעתיד ובכך לפתח יחס אישי ומשמעותי לזמן עתיד.
פעולות מנטליות מכוונות עתיד-רחוק – יכולות המאפשרות לחזות אירועים שישתרעו מעבר להווה המיידי אל תוך העתיד הרחוק כמו אוריינטציית עתיד, חשיבת-עתיד אפיזודית ותכנון.
חשיבת-עתיד ראשונית מתפתחת כבר בשבועות הראשונים אחרי הלידה והיא מבוססת על ציפיות בלבד והתנסות אישית. התינוק מצפה שמה שקרה לו בעבר יתרחש שוב בעתיד, לדוגמא – התינוק בוכה ואז מישהו מגיע ונותן לו אוכל. השלב השני הוא החל מהשנה השנייה כאשר התינוק מסוגל לזהות דפוסים ולנחש מהו האירוע הצפוי הבא, הציפיות ההגיוניות אינן בהכרח מבוססות על התנסות אישית אלא די בהתבוננות. השלב השלישי מתפתח החל מהשנה הרביעית והינו מאופיין ביכולת לפתח ציפיות על ניסיון עבר אישי וסמלים ואנלוגיות שהתינוק קולט מהסביבה. בגילאים 7-5 שנים כבר מתפתחת היכולת של אוריינטציית-עתיד הכוללת תכנון ופיתוח הזיכרון להוציא לפועל פעולות וכוונות המיועדות לזמן עתידי ובהדרגה לאורך השנים טווח הזמן העתידי מתארך. רק בעשור השלישי לחיינו מגיעה יכולת חשיבת-העתיד לבשלות מלאה וניתן להסתמך עליה לצרכי קבלת החלטות אישיות או החלטות הקשורות להובלת אנשים אחרים. תהליך ההתפתחות הממושך מצביע על כך שחשיבת-עתיד הינה פעולת עיבוד מורכבת וזוהי מיומנות מסדר גבוה, הכוללת חלקים ומנגנונים רבים במוח ונדרש זמן רב בכדי לשזור את כולם יחדיו לכדי פעולה סימולטנית עם תוצאות מהימנות.
התוספות שפסיג מבקש להביא לתחום מחקר העתיד הן ראשית שאת מיומנות חשיבת-העתיד יכול האדם לפתח, לשכלל ולשפר באמצעות תוכניות התערבות ואסטרטגיות למידה. ושנית שיכולת חשיבת-עתיד כבר אינה עניינו של האדם הפרטי, אלא היא התפתחה למיומנות קולקטיבית של קהילות, תעשיות ותרבויות – את יכולת חשיבת-העתיד הקולקטיבית הוא מכנה פורקוגניטו. זהו למעשה השלב הבא בהתפתחות של מוח האדם כאשר חשיבת-עתיד הופכת להיות פעילות קולקטיבית הנתמכת על-ידי טכנולוגיות שמצד אחד יש יכולות לאסוף ולאגור כמויות מידע עצומות ומצד שני יכולות להנגיש את המידע לכל אחד ואחת מאיתנו. בתקופתנו הנוכחית, טוען פסיג, לאנושות בפעם הראשונה יש את הכלים הטכנולוגיים אשר מאפשרים לזהות דפוסים חדשים שחושפים כיוונים חדשים לעתיד ובטווח זמן רחוק יותר מתמיד.
בלוג ספריית בית הספר לחברה ואמנויות, הקריה האקדמית אונו 