האם כולנו קורבנות? טראומה בתיווך טכנולוגי

בניגוד לרצוננו אנו נחשפים מדי יום לסרטי זוועה תוצרת דאע"ש או סרטונים שצולמו במצלמות אבטחה מאתרי פיגועים.  אנו צופים  לעיתים  בשידור חי בירי, התאבדויות  ומחזות זוועה שונים  ללא סינון כמעט. גרוע מכך ,אין מפלט מהחשיפה  כיוון שהקטעים המזעזעים ביותר משודרים שוב ושוב ואף נשלחים אלינו דרך הטלפונים החכמים.

האם ניתן לסבול מתסמינים פוסט-טראומטיים  מצפייה באסונות ומעשי אלימות המועברים אלינו דרך קבע בערוצי המדיה הנפוצים והפופולאריים?

עמית פינצ'בסקי (Amit Pinchevski) שואל את השאלה הזאת במאמר חדש שהתפרסם החודש בכתב העת    Theory, Culture & Society.

Screen Trauma: Visual Media and Post-Traumatic Stress Disorder/ Amit Pinchevski

פינצ'בסקי כותב כי זמן קצר לאחר האסון שהתרחש באצטדיון הילסבורו בשפילד, אנגליה ב-1989  שבמהלכו נמחצו למוות 96 אוהדי כדורגל, טענו 16 אנשים , בני משפחה של הקורבנות, כי סבלו מהלם כתוצאה מהחשיפה הראשונית שלהם לאירוע דרך הטלויזיה ואף דרשו פיצויים כקורבנות מישניים. בית המשפט דחה את תביעתם אך גם העלה את ההשערה ששידור חי  של האסון עלול להיות בעל השלכות טראומטיות על צופים.

מזה זמן מוסכם  כי אלימות בטלוויזיה ובתקשורת  יוצרת  השפעה מזיקה על עמדותיהם של אנשים, על אמונותיהם וכתוצאה מכך גם על התנהגותם החברתית, אך לא רק בכך מסתכם הנזק.  ההכרה הפסיכיאטרית כי טראומה עלולה להתחולל גם בתיווך טכנולוגי מסמנת שינוי משמעותי בהבנת השפעת התקשורת שכבר איננה רק מילולית או סימלית אלא בעלת פוטנציאל ליצור נזק  שעולה בקנה אחד עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) בעלת קריטריונים קליניים.

המדיה הואשמה כבר במאה הקודמת בחשיפת הקהל לאלימות ולגרימת פניקה. אחד המחקרים הראשונים על השפעת תקשורת ההמונים בגרימת פניקה דרך  שידור רדיו ב-1938  היו עם שידור התסכית 'מלחמת העולמות' על ידי  אורסון וולס  שגרם לפחד המוני מפני פלישת חוצנים.

מאמר זה בוחן שלושה מקרי מפתח בהתפתחות טראומה דרך תקשורת.

הראשון הוא תוכנית מחקר ניסיונית שפותחה בשנות ה -60 המוקדמות תחת השם 'הפרדיגמה של טראומה דרך סרטים'  ובדקה צפייה בסרטים כדי לחקור תופעות טראומטיות. העבודה של פסיכיאטרים במחקר זה היתה  קשורה  להבנת עקרונות  בסיסיים ביותר של  גורמי הלחץ והטראומה. במקרה זה נבדק סרט דוקומנטרי שעסק בסימון גופם של גברים בשבט אבוריג'יני באוסטרליה ונבחנו תגובות צופים בזמן הצפייה בסרט עם קריינות ובלי קריינות. המסקנה הברורה היתה כי מעבר לתמונות הקשות לצפייה היתה משמעות מכריעה לתוכן הקריינות שליוותה את הסרט בקביעת רמת הלחץ שנגרמה לצופים.

המקרה השני משרטט את הופעתה של "טראומה מרוחקת" שנגרמה עקב צפייה באסון דרך טלויזיה. קו פרשת המים בעניין זה היה פיגועי ה -11 בספטמבר בניו יורק בשנת 2001 שלאחריו התופעה נחקרה בהרחבה והמונח הפך למקובל. נבדקה השאלה האם אפשר לחוות טראומה על ידי צפייה באירוע קטסטרופלי בטלוויזיה? האם חשיפה תקשורתית עלולה להוות גורם אפשרי של PTSD?

התקפות הטרור של ה -11 בספטמבר 2001, אשר שודרו שידורי טלוויזיה חיים גררו תלי תלים של מחקרים.  נראה שיש הסכמה כי צפייה בדימויים מטרידים בטלויזיה, כמו אלה של התמונות הבלתי נשכחות של מטוסים מתרסקים לתוך מגדלי התאומים, עלולים  לגרום לסימפטומים פוסט טראומטים לצופים  מסוימים. מי עשוי להיות פגיע ביותר? באילו נסיבות? מה יכול להיות ההסבר  לכך ? רקע אישי, חברתי ותרבותי? סקרים שנעשו העלו כי רמות מתח שונות נמצאו מזוהות עם מידת הצפייה בטלויזיה , במיוחד עם  הצגה חוזרת ונשנית של תמונות מחרידות.

המסקנה היתה חד משמעית: ההשלכות העמוקות של הצפייה  המתמשכת וחוזרת בפיגועי ה -11 בספטמבר הן חסרות תקדים ואף פורסמה אזהרה :  " סיקור תקשורתי מתמשך עשוי לשמש תזכורת טראומטית , וכתוצאה מכך לגרום לסימפטומים מתמשכים"

המקרה השלישי מתמקד ב מפעילי מזל"טים בחיל האויר האמריקאי שפיתחו סימפטומי PTSD הדומים יותר לאלה של כוחות לחימה על הקרקע מאשר לאלה של טייסים לאחר שהיו חשופים לתמונות הרג שהתחוללו אלפי קילומטרים ממקום המצאם.

מקרה מפעילי המזל"טים מיוחד במינו כיוון שהמעורבים בהפעלה אינם נוכחים פיזית בשדה הקרב ולמרות זאת רבים סבלו  מתסמיני פוסט טראומה. אמן הוידיאו עומר פאסט יצר בשנת 2011 את הסרט :    5000 Feet Is The Best (Interview w/ Drone Pilot)

 שבו מרואיין מפעיל מזל"ט לשעבר שבין השאר מספר על "עבודתו":

אתה רואה הרבה מוות . אתה יודע … אתה רואה את כל זה . כפי שאמרתי , אני יכול להגיד איזה סוג של נעליים אתה לובש מרחוק…

כל כך הרבה אבדות בנפש היו תוצאה ישירה שלי …

הרבה אנשים מסתכלים עלי ותוהים איך אתה יכול להיות PTSD אם אתה לא היית פעיל באזור מלחמה ?

ובכן , מבחינה טכנית כל יום ביומו הייתי פעיל באזור מלחמה .

זאת אומרת, אני לא יכול להיות נפגע באופן אישי, אבל השפעתי על אנשים באופן ישיר מדי יום. יש לחץ שמגיע עם זה, אתה סובל מחרדה , חלומות רעים , אובדן השינה. זה לא כמו משחק וידאו . אני לא יכול לכבות את זה. זה תמיד שם…

פינצ'בסקי מסביר כי מבחינה קלינית המתח והדחק של מפעילי המל"טים קרובים יותר למה כבר שהוגדר לאחרונה  כ-PTSD הנגרם לא כקורבן של טראומה אלא כמשתתף פעיל בהפקת הטראומה. נכנסות לכאן גם דלמות אתיות ומוסריות שמעיקות על המפעיל.

פינצ'בסקי מסכם את המאמר בתובנה מעניינת . להיות עדים לסבלם של אחרים מרחוק או בתיווך סרט הוא מצב מוכר  לנו מן העבר. זה מצב נסבל מעט יותר כיוון שעדיין קיימת  נבדלות בין הסבל לבין הצופה, אולם  הטכנולוגיה והתקשורת המודרנית יצרו עוצמות החשפות  כל כך גבוהות ותדירות לאסונות ולאלימות עד  שהצופה מתלכד עם הצד הסובל והופך בעצמו להיות הקורבן לסבל.

סימניות

את ההיסטוריה של הסימניות ניתן להתחיל לספר מהעת העתיקה, עוד טרם הופעתו של הספר בצורתו המוכרת לנו כיום, בתקופה בה היה שימוש במגילות פפירוס. למרות שאין בידינו הוכחות לשימוש בסימניות (בצורה זו או אחרת) מאותה התקופה, סביר להניח שהמלומדים ששקדו על מגילות באורך של עשרות מטרים נעזרו באמצעי כלשהו בכדי לעקוב אחר מקומם בטקסט. את הסימניות הראשונות אנו מוצאים מתקופת ימי הביניים, בספריות של מנזרים. סימניות אלו היו עשויות בעיקר מקלף או עור, שאריות מהחומרים ששימשו ליצירת הדפים והכריכות של הספרים. ישנן סימניות פשוטות שהינן רצועת עור וישנן מורכבות יותר כמו דיסק מסתובב על ציר, אשר פרט לסימון העמוד ניתן לציין באמצעותו גם את העמודה (history of bookmarks, n.d).

 

סימניה מסתובבת מהמאה ה- 12 Register bookmark with adjustable dial set between column II and III Harvard University, Houghton MS Typ 277, 12th c.
https://medievalfragments.wordpress.com/2014/07/11/mark-their-words-medieval-bookmarks/

סימניות מסתובבות מהמאות 14-15.

הספרים בתקופת ימי הביניים היו מגושמים ומסורבלים לשימוש. ראשית, מפני שהם היו גדולים וכבדים מאוד. שנית, בספרים העתיקים לא היה תוכן עניינים, מספור עמודים או אינדקס שאפשרו התמצאות קלה ונוחה למשתמש. מסיבה זו לסימניות באותה התקופה הייתה חשיבות גדולה לאפשר לקורא לסמן את המקום בו הוא נמצא בקריאה (Hamel, 1907).

להלן מספר תמונות הממחישות את הגדלים העצומים של ספרים מתקופת ימי הביניים. התמונות כולן מתוך:

https://medievalfragments.wordpress.com/2014/08/01/size-matters-part-2-giant-medieval-manuscripts/

 

ספר מקהלה מימי הביניים המאוחרים

 

Codex Gigas – ספר קודש ענק מימדים מהמאה ה- 13 הכולל את הברית הישנה והברית החדשה

 

קוראן ענק מימדים בן 500 שנה                   Rylands Arabic MS 42 [704], Manchester University, John Rylands Library

המל (Hamel, 1907) מציין שלוש קטגוריות של סימניות:

סימניות קבועות

 

סימניות אשר היו מקובעות באופן קבוע לעמודים מסוימים בספר. סימניות אלו היו מקובלות בעיקר בספרי תפילה ואפשרו לעבור בקלות בין החלקים השונים של הספר (בדומה לחוצצים). אלו הן סימניות סטאטיות, אשר ממתאימות לספרים בהם הקריאה הינה בסדר קבוע שחוזר על עצמו ולכן אין צורך ביכולת של הזזת הסימניות למקומות שונים בספר.

 

 

 

 

סימניות שדרה

 

סימניות אשר מחוברות לשדרת הספר. סימניות אלו הופיעו החל מהמאה ה- 15 והינן נפוצות עד היום בספרים. סימניות אלו הן בדרך-כלל רצועה דקה של סרט משי היוצאת משדרת הספר ומשתרכת באורכה מעבר לגודל העמודים. ניתן למצוא דוגמאות לספרים בהם מספר סימניות בצבעים שונים, כך יכול הקורא לסמן בו זמנית מספר מקומות בספר. לסוג זה של סימניות היו עיצובים רבים ומגוונים, כולל בדים רקומים ומעוטרים והוספת קישוטים בקצה הסימניה.

 

סימניות רגילות כפי שאנו מכירים כיום שניתן להעביר מספר לספר, אלו זכו לאורך השנים למגוון רחב ועצום של צורות ועיצובים.

ניתן להצביע על התאמה בעיצוב ובעושר בין ספרים וסימניות. טרם התפתחות הדפוס, כאשר כל ספר היה כתב יד יחיד במינו שקושט בעיצובים צבעוניים ועשירים הן בין הדפים והן בכריכות כך גם הסימניות היו יותר מפוארות ומעוטרות. אך כאשר הספרים הפכו ליותר נפוצים ונגישים להמונים ועשויים מחומרים יותר זולים, כך פחת הצורך לשמור עליהם מבלאי ודעכה חשיבות הסימניה כאביזר נלווה (Hamel, 1907).

הנוהג היום הינו להשתמש בכל הבא ליד כסימניה: כרטיס האוטובוס או הרכבת, חתיכת נייר שהייתה בהישג יד, סרגל או אפילו מוותרים על אמצעי חיצוני ומקפלים את קצה הדף למה שקרוי "אוזני חמור".

I was going to read this book, but when I dogeared the page to save my place, I think I went just a little too far. http://imgur.com/gallery/j4mEF

 

סימניות מופיעות במגוון עצום של צורות וצבעים, עשויות מחומרים שונים, ומעוטרות בתמונה, ציור ועם או בלי כיתוב. הסימניות הפכו מאביזר נלווה לספר לאביזר בפני עצמו המשמש כאמצעי לשיווק ופרסום של ספריות, חנויות ספרים, הוצאות ספרים. כאמצעי לקידום אג'נדות, פרויקטים ואירועים.

מגוון סימניות מאתר http://www.miragebookmark.ch/index.html

 

את כל אלו ועוד ניסינו להציג בתערוכת הסימניות שמוצגת בכניסה לספריה.

הנכם מוזמנים להתרשם ממגוון הסימניות שליקטנו ובחרנו להציג בספריה.

אנחנו מודות לכל אלו שהשאילו לנו מאוסף הסימניות שלהם לצרכי התערוכה:

חנה ספרן, דרורה ויצמן, דורית מגל וכל אותם קוראים אלמונים שהשאירו לנו סימניות בתוך הספרים.

 

 

 

רשימת מקורות

Hamel, F. (1907). The history and development of bookmarker. The book-lover's Magazine, 6. Retrieved 15 November, 2015 from http://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=umn.31951000948056v;view=1up;seq=5

History of Bookmarks (n.d). From World of bookmarks: web's largest information base on bookmarks. Retrieve on 15 November 2015 from http://www.miragebookmark.ch/wb_history.htm

האם אנו חלק מ – Soldier's Metrix ?

הפיגועים  בישראל ומצב הכוננות  עקב אירועי הטרור באירופה ובארה"ב  עוררו בי  ולא בפעם הראשונה הרהורים על האופן בו אנו  מגיבים למצב מתח ביטחוני חדש-ישן, וזה קורה לנו  לא מעט, כידוע. בדרך כלל, אחרי תקופת הסתגלות קצרה, רובנו חוזרים לשיגרה עירנית ומקיימים חיים רגילים כביכול שעין מבחוץ תתקשה להבין. האם יכול להיות שההתנהלות  בתוך מה שנראה  ככאוס ואיום תמידי מתאפשרת הודות להפיכתנו לחברה  שמתנהגת כצבא?  היתכן שהפכנו לחיילים בחברה שמדברת ומתנהגת  "צבאית" ולכן מצליחה לתפקד  בצורה "נורמלית"?

הדים למחשבה זו מצאתי בגליון ספטמבר 2015 של Group Analysis שהקדיש מספר מאמרים למונח Soldier's Metrix.

המאמר הראשון  הוא פרי עטו של רובי פרידמן (Robi Friedman )  יו"ר לשעבר של העמותה הישראלית להנחיה וטיפול קבוצתי,  בשם:   A  Soldier’s Matrix: A Group Analytic View of Societies in War

אקדים ואציין כי המונח Group Matrix , (מארג קבוצתי ) נטבע ע"י פוקס כרשת תקשורת בין חברי הקבוצה, ברמה המודעת והלא מודעת, וכבסיס או מצב משותף הנותן משמעות לקשרים המילוליים והלא מילוליים  בין חברי הקבוצה. (מתוך: היבט יישומי של "המרקם הקבוצתי" (Group Matrix)- אתגר תיאורטי יישומי למנחה הקבוצתי) מהו אם כן Soldier's Matrix ? או (בתרגום חופשי שלי, מרקם חברתי של לוחם, צבאי, חיילי)? כיצד משתלבים שני המונחים יחדיו?

פרידמן דן במונח 'מטריקס של חייל', בציינו כי הוספת המילה 'חייל' בהקשר ה'מטריקס' אינה חלה אך ורק על חיילים בשירותם הצבאי במדים אלא על כל מי שמושפע מעצם היותו חשוף למלחמה, אלימות וטרור. השפעה זו מחלחלת אל כל החברים החיים באותו המטריקס גם אם אינם מעורבים ישירות. ההשפעה היא  מנטלית ופיסית של חוויית מלחמה. יותר מכך, טוען פרידמן, האיום אינו חייב להיות מצד מדינה או צבא אלא  גם כאשר היחיד נמצא באינטראקציה מול קבוצה מאיימת , יכול להיווצר מטריקס חיילי ותוצאתו היא פעילות "חיילית" כלומר פעולות של אלימות, איום, שלילת חופש מכל הצדדים.

פרידמן מתייחס  למציאות שבה הוא חי בישראל בזמן כתיבת  המאמר – תקופת מלחמת צוק איתן. לדבריו, ישראל חיה במטריקס של חייל בכך שהיא מתנהלת מול האיום להיות  מותקפת שוב ושוב בכל רגע נתון. אזרחים רבים עברו שירות צבאי ועובדה זו נוכחת בחייהם באופן תמידי במיוחד בתקופה של איום מיידי, והתיפקוד תחת איום הוא גם מנת חלקם של מי שלא לבשו מעולם מדים . פרידמן מציג דוגמאות נוספות להתנהגות בתוך מטריקס חיילי: דמוניזציה של האויב בתקשורת וברשתות חברתיות, ההנחה שאי אפשר לדבר עם מי שתקף אותנו והרס את בתינו וחוסר רצון להתבונן ישירות אל מה שאינו מוסרי במלחמה.

למאמרו של פרידמן יש ארבע תגובות בהמשך הגליון.

סיידלר (Christoph Seidler)  כותב בתגובה לפרידמן כי יתכן שיש בתפיסה זו כדי להסביר את מה שלא נעים להכיר בו   כאשר אנו הופכים ל"חיילים" ורגישותנו לסבל האחר פוחתת, כאשר אנו עושים דה הומניזציה לאויב, מגינים על עצמנו מפני רגשות אשם ובושה.

אורליך (Ivan Urlić), כותב המאמר הבא היה בישראל  לפני שנתיים והשתתף בכנס שנערך ברמת הגולן. האוירה השלווה והאתרים ההיסטוריים הקדומים העלו בו מחשבות על פיוס וסליחה בין הצדדים הלוחמים.

לדעת בלקוול (Dick Blackwell) במאמר: Soldier Matrix in the Group Analytic Study of Political Violence  הגדרתו של פרידמן תורמת באופן משמעותי לפיתוח גישה אנליטית קבוצתית להבנת הדינמיקה של אוכלוסיות חשופות לאלימות על רקע מדיני.

המאמר: Let Us Talk Peace — Peace Groups , פרי עטם של שני מחברים ישראליים יוגב ורגב (Herzel  Yogev and Merav Regev-Nevo) חותם חלק זה של הגליון ובוחן את התפקיד של 'זמינות רגשית' בקבוצות דיאלוג קידום השלום . הם מאמינים כי קבוצות בקונפליקט צריכות לעבור תהליך של גישור שיעזור להתגבר על התפיסה הפשטנית  של יהודי/ישראלי מול פלסטיני / מוסלמי. בשינוי תפיסה זו, אנחנו יכולים באופן משמעותי לקדם יצירה של פיוס בין ישראלים לפלסטינים  לעתיד שבו היחסים בין המדינות יתבססו על הבנה, דו-קיום ושיתוף פעולה יותר מאשר עוינות, דחייה ואלימות.

 

העתיד כבר כאן, האתיקה של האינטרנט של הדברים (חלק ג' ואחרון)

בעולם שבו התלות שלנו בעצמים מקושרים תלך ותגדל  יעלה חשש לא רק מאבדן  מוחלט של פרטיות אלא גם מסכנה גוברת של התקפות  על מרכזי שליטה ממוחשבים שיגרמו  למניעת  שירות למספר גדול של מנויים (Distributed Denial of Service (DDoS.  אתם יכולים לראות למשל את היקף הנסיונות הנעשים  ברגע זה "לפגע" במרכזי שליטה ממוחשבים, אם תכנסו למפה העולמית המוצגת מטה..

DDOS: התקפות על חיבורים…באינטרנט

להלן מפה שמתארת בזמן אמת את ההתקפות המבוצעות בעולם ברגע נתון.

במאמרו ,  The Internet of Things: When Sci-Fi Becomes Reality  מציע  רם מוהן (Ram Mohan): כיצד ניתן למנוע התקפות מהסוג הזה. בין יתר הפיתרונות הוא מונה את ביזור  (פיזור, דה-צנטרליזציה) הרשתות עליהן עובד האינטרנט של הדברים כדי שפגיעה אם תתרחש לא תביא להתמוטטות גלובלית. מי שמתעניין בנושא יקרא נא את המאמר לעיל.

כדי להתמודד עם בעיות אתיות  שצצות חדשות לבקרים קמים גופים מסחריים ומשפטיים שכותבים אמנות להסדרת הדרישות מיצרני וספקי המוצרים כדי להגן על המידע הנאגר עם ובלי ידיעת המשתמשים.

כך למשל קם גוף בשם  Online Trust Alliance שמורכב ממספר חברות מסחריות וכתב טיוטה לאמנה בשם:  IoT Trustworthy Working Group המקיפה  את תחום האתיקה של ה IOT . האמנה המוצגת לעיל מצינת שלושה תחומים עיקריים שיש  לטפל בהם: אבטחת המידע, פרטיות המשתמשים , שקיפות מול המשתמש ואמינות המוצרים. אם תעיינו במסמך תגלו קרוב לארבעים סעיפים המחולקים לשתי קטגוריות, האחת עבור מכשירים ביתיים (מכונות כביסה, מקררים וכדומה) והאחרת למכשירים ניידים (טלפונים , מוניטורים וכדומה). ההתמודדות של גוף כזה עם הבעיות האתיות שצצות כבר עכשיו עושה רבות כדי לעורר בלקוחות תחושת אמון ואמינות במוצרים.

מתוך:https://otalliance.org/

זהו רק אחד הנסיונות לייצר מנגנון של אתיקה שעדיין לא מעוגן בחוק (למרות היותו  מבוסס גם על  (Fair Information Practice Principles (FIPP   עקרונות שימוש הוגן ושמירה על פרטיות שמשתקפים בחוקי מדינות מערביות כולל ארה"ב),  אך זאת כנראה רק שאלה של זמן עד לחקיקת חוקים בינלאומיים שיחייבו את כל היצרנים והספקים.

נזכור בהקשר זה את  החששות הרבים שהיו לפני שהקניות ברשת הפכו לשטף אדיר שסחף מיליונים.

מי שמעוניין בקריאה רחבה של הנושא אני ממליצה על מאמר מקיף ומסכם על האינטרנט של הדברים ,  שפורסם על ידי איגוד האינטרנט העולמי:

The Internet of Things: An Overview Understanding the Issues and Challenges of a More Connected World.

אסיים בהמלצה לקרוא את ספרו של מיציו קאקו, 'הפיזיקה של העתיד' בהוצאת אריה ניר (בספריה שלנו נמצא גם בגרסתו האנגלית).

בהקדמה לספרו כותב קאקו כך (מתוך אתר הידען):

 "עד 2100, כמו אלי המיתולוגיה, נוכל להשפיע על חפצים בכוח המחשבה. מחשבים, הקוראים בדממה את מחשבותינו, ימלאו את מאוויינו. נוכל להזיז חפצים בכוח המחשבה לבדה, ביכולת טלקינטית השמורה לרוב רק לאלים. בכוח הביוטכנולוגיה, ניצור גופים מושלמים ונאריך את חיינו. נוכל גם לפתח צורות חיים שכמותן לא ראה העולם. בכוח הננוטכנולוגיה, נוכל לקחת עצם ולהפוך אותו למשהו אחר, ליצור דבר-מה כמעט יש מאין. אנחנו ניסע לא במרכבות של אש אלא בכלי רכב מרהיבים שירחפו מעצמם כמעט ללא צורך בדלק, ויטוסו באוויר ללא מאמץ. בעזרת המנועים שלנו, נוכל לרתום את כוחם חסר הגבולות של הכוכבים. נהיה קרובים מאי-פעם לשליחת ספינות חלל לחקור את הכוכבים הסמוכים."

אם התחזיות של קאקו יתגשמו נדמה לי שהבעיות הטכניות והאתיות הנוכחיות של הIOT יהיו בטלות בשישים ונעמוד מול שאלות חדשות לגמרי..   שגם עליהן אגב,   קאקו מדבר בספר מעניין זה.