ספריון – מאי 2022

פרסום חודשי על ספרים חדשים, מאמרים מעניינים ושאר עדכונים

הודעות הספרייה

ספרים חדשים

הצצה לחלק קטן מהפרסומים החדשים שהתווספו וממתינים לכם עם המדפים. לרשימת הספרים החדשים בקטלוג הספריה

הצצה לספר

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ–כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:  רְשָׁפֶיהָ–רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.

שיר השירים ח' ו'

ספרם של רבקה יהב ואליעזר ויצטום מבוסס על ניסיונם הקליני רב השנים שבמהלכו הם נתקלו במקרים חוזרים של מטופלים אשר התקשו להשיג, לבנות או להחזיק קשר זוגי מיטבי. יהב וויצטום הבחינו שהמטופלים שלהם תמיד בחרו את אותם הטיפוסים ויצרו איתם את אותם דפוסי ההתקשרות. הקשיים והאתגרים שאנשים נתקלים בהם בבניית וקיום יחסי אהבה בחייהם הם רבים ומגוונים ומקורותיהם נטועים בחוויות מהילדות המוקדמת, אלו קשיים שחלקם תוך-אישיים וחלקם בין-אישיים. הכותבים מבקשים בספר זה להציג נקודות מבט שונות הכוללות היבטים נפשיים, פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים להבנת האהבה.

אני בחרתי להתמקד בחלקו הראשון של הספר שבו מוצג מושג האהבה בהיבטים תרבותיים והיסטוריים בהתבסס על סיפורי אהבה מהמקרא, מהתקופה הקלאסית, מימי הביניים ומתקופת ברנסנס. שני הסיפורים שבחרתי עוסקים באהבה בלתי אפשרית מבחינת מוסכמות חברתיות ובאופן בלתי נמנע יש להם סוף טראגי.

אהבותיו של שמשון

שמשון גדל כנזיר אלוהים וזאת בהתאם לציווי שקיבלו הוריו ממלאך אלוהים לגדלו בהתאם למנהגי הנזירות האוסרים גילוח השיער ושתיית יין ושכר. בזכות כך חנן אלוהים את שמשון בכוח על אנושי, ושמשון עשה בו שימוש במלחמה נגד הפלשתים. בעלילותיו של שמשון מוזכרים שלושה סיפורי אהבה עם נשים כולן פלשתיות וכולם הסתיימו בהרס וחורבן. זוהי תופעה מוכרת שבה בוחר האדם להתאהב או ליצור קשרים אינטימיים רק עם בני זוג המשתייכים ללאום או גזע אחר. הפסיכואנליטיקאי קרל אברהם טען שגברים נוהגים כך בכדי להימנע מקשר עם נשים המזכירות את אימהותיהם ומתחברים לאובייקטים שונים מדמות ההתקשרות הראשונית. כאשר בתהליכי ההתקשרות המוקדמים חלו שיבושים והם נחוו בצורה כואבת ישנו ניסיון ורצון להדחיק אותם. אך החוויה המודחקת, גם אם סמויה מהתודעה, ממשיכה להשפיע על מהלך חייו של האדם ועל צורת ההתקשרות המאוחרת. נראה ששמשון חוזר ובוחר בכפייתיות בבנות זוג שהקשר עימן כרוך בבגידה, בכאב ובהרסנות והוא אינו לומד את הלקח והנזק שבדפוס התנהגותו "… סופו הטראגי של שמשון, מקורו במשאלת המוות שהוליכה אותו לשחזר מערכות יחסים הרסניות וסאדו-מזוכיסטיות עם נשים שהתעללו בו ובגדו בו" (עמ' 29). ייתכן שבתקופת הילדות המוקדמת נוצר אצל שמשון דפוס הקושר בין קרבה, חום ואמון לבין ריחוק, חשדנות, כאב ובגידה, והוא עצמו חוזר ומשחזר את החוויה עם כל אחת מנשותיו.

שמשון ודלילה (1949) ססיל ב. בה-מיל (מפיק ובמאי)
ויקטור מאצ'ור בתפקיד שמשון והדי לאמאר בתפקיד דלילה

סיפור אהבתם של רומאי ויוליה

המחזה רומיאו ויוליה של שייקספיר הינו מסיפורי האהבה הטראגית המוכר בתרבות המערבית. רומיאו ויוליה מתאהבים ממבט ראשון, ולמרות היריבות ארוכת השנים בין משפחותיהם, הם מחליטים שאהבתם חזקה מדי והם נישאים בחשאי. השתלשלויות של אירועים שחלקם נועדו לאחד בין בני-הזוג וחלקם להפריד ביניהם מסתיימות בהתאבדותו של רומיאו כאשר הוא רואה את יוליה שוכבת וחושב שהיא מתה, ולאחר מכן יוליה שמה קץ לחייה מאחר שלא מוצאת טעם בחיים ללא אהובה. פרשנויות שונות לסיפור התייחסו להיות הזוג קורבן של תזמון גרוע או חוסר מזל ושני מתבגרים חסרי ניסיון שנחפזים להגיע לרגשות עזים. רומיאו בוחר באובייקט לאהבה שאינה ניתנת להשגה ויוליה אינה הראשונה. לפני כן הוא היה מאוהב ברוזלין, גם היא ממשפחה יריבה והיא דחתה אותו. ולמרות זאת, בהיותו הרפתקן ואימפולסיבי, מחליט רומיאו לרדוף אחריה ואז פוגש ביוליה. ההתאהבות שלהם היא כה מהירה ועזה ומשתלטת עליהם בצורה טוטאלית עד כדי כך שהם מוכנים לצאת נגד המשפחות שלהם ונגד הנורמות החברתיות ועוד בערב פגישתם הראשונה הם נשבעים האחד לשניה להינשא למחרת. זוהי "אהבה אסורה", אהבה שכזאת ניצבת מול מכשול והאוהבים חושבים שאילו רק יוכלו להסיר את המכשול הכל יבוא לטובה והם היו יממשו את אהבתם, אולם בפועל המכשול הוא שמזין את האהבה ובלעדיו אין להם כלום.

רומיאו ויוליה (1968) פרנקו זפירלי (במאי)
לאונרד ויטינד בתפקיד רומיאו ואוליביה האסי בתפקיד יוליה

שמשון ורומיאו בבחירות שלהם בבת-זוג מציגים התנהגות כפייתית, חזרתית והרסנית, הם לא השכילו ללמוד מאהבותיהן הקודמות וחזרו למצוא בת-זוג שאיתה הם משחזרים חוויה מן העבר, ובמקרים אלו, חוויה לא טובה של דחייה וכאב. הנטייה לחזרה כפייתית על חוויות ואירועים מכאיבים כונתה על-יד פרויד "ההכרח לחזור" (compulsion to repeat) ולהתנהגות זו יש רלוונטיות ביחס לאלו הנמצאים בקשר של אהבה בלתי אפשרית. האדם הפועל בכפייתיות ומשחזר חוויה כואבת עושה זאת מתוך רצון, מודע או שלא מודע, לבצע תיקון ומקווה שאולי הפעם הסוף יהיה טוב. אך שמשון ורומיאו אינם משיגים תיקון, ואילולא סופם הטראגי וכנראה הבלתי-נמנע, סביר להניח שהם היו ממשיכים לנסות את מזלם במשחק האהבה.

ספריון – אפריל 2022

פרסום חודשי על ספרים חדשים, מאמרים מעניינים ושאר עדכונים

הודעות הספרייה

---

חדש בבלוג הספרייה – פורום "חלונות"

פורום הרצאות של בית הספר לחברה ואמנויות, הקריה האקדמית אונו

פורום ההרצאות של בית הספר לטיפול באמנות נועד לחשוף את קהל המטפלות.ים באמנויות לאפשרויות השונות הגלומות במקצוע בשדה הקליני והמחקרי. הפורום שואף להכיר את העבודה הטיפולית שנעשית במסגרות ובגישות שונות עם מגוון אוכלוסיות, על מנת לתת במה למטפלות.ים להציג את עבודתם.

בבלוג הספרייה הועלו תוכנית הפורום, פוסטים על ההרצאות וסרטונים לצפייה

לחצו למעבר לפורום "חלונות" בבלוג הספרייה

ספרים חדשים

הצצה לחלק קטן מהפרסומים החדשים שהתווספו וממתינים לכם עם המדפים. לרשימת הספרים החדשים בקטלוג הספריה

הצצה לשני ספרים שלא תרצו להחמיץ

החמצה / אידה צורית

אִוְשַׁת הַמְּאַוְרֵר נוֹשֵׂאת אוֹתִי אֶל הַיּוֹם הָרָחוֹק הַהוּא בְּמַאי,

בַּאֲבִיב חַיַּי,

כְּשֶׁפַּרְפַּר אַלְמוֹנִי מַרְהִיב בְּיָפְיוֹ הַנּוּגֶה,

מִתְעוֹפֵף בְּאַקְרַאי אֶל חַלּוֹנִי,

בְּעוֹד אֲנִי, שֶׁרְאִיתִיו בַּחֲלוֹמִי,

מְנַסָּה לְלָכְדוֹ בָּאָחוּ.

אֲנִי מִתְפַּלֶּשֶׁת בַּחֲרָטָה:

אֵיזוֹ הַחְמָצָה! אֵיךְ טַחוּ עֵינַיִךְ!

וּבַטֵּלֵפוֹן אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת חֶדְוָה אוֹמֶרֶת:

אַל תִּתְּנִי לַחַיִּים לִקְבֹּעַ לָךְ אֶת חַיַּיִךְ.

החיים שלא נחיו, כפי שמגדיר זאת אוגדן, הם אותם מקומות בחיינו שאנחנו לא יכולים לחוות. מקומות אלו קיימים בכל אחת ואחד מאיתנו ואלו הם החלקים בתוכנו שיש להם את הפוטנציאל להיות, אך מתוך המגבלות שלנו הם לא התממשו (סגל, 2020). את המשמעות של החיים שלא נחיו מסביר ומפרש אוגדן תוך התבססות על מאמרו של ויניקוט "פחד מהתמוטטות". לדעת אוגדן (2020), המושג "התמוטטות" עוסק בשבר בקשר אם-תינוק, זהו רגע שבו התינוק נותר לבדו, במנותק מהאם, והוא חווה אימה ותחושת חשיפה בהיעדר הגנת האם. אירוע שכזה עלול להפוך לחוויה של ייסורים פרימיטיביים, אך חוויה זו אינה נחווית מפני שהתינוק משתמש בהגנה שחוסמת אותה. אירועים אלו שלא נחוו בחיינו המוקדמים ממשיכים להתקיים בתוכנו כחלקים אבודים ואנחנו מתייסרים מול הצורך והרצון לחזור ולמצוא אותם ולממש את הפוטנציאל המלא שלנו.

לטענת סמנה (2016) התמקדות והתעמקות בתחושת ההחמצה יכולה להביא לסבל עמוק והוא מסביר שעל-פי אדם פיליפס אין לנו את האפשרות למצות את כל הפוטנציאליים הקיימים בתוכנו ולכן אנחנו צריכים להפסיק לדרוש מעצמנו יותר מדי, להפסיק לכעוס על מה שפוספס, לוותר על הציפיות לחיות חיים אחרים ולהנות ממה שיש. רז (2022) מסבירה שלתפיסתו של פיליפס אנו חיים בתווך שבין החיים שאנו חיים בפועל לבין החיים המוחמצים, אלו שלא יכולנו או לא רצינו לחיות. ובמקום הזה שממנו יכולים לעלות המרמור, התסכול, האכזבה והקנאה הוא בוחר למצוא את התשוקה שלמעשה מזינה את חיינו. פיליפס מציע לנו להשתמש בחוויות של החיים שלא חיינו ולהפוך אותן לפוטנציאל צמיחה בחיינו הממשיים. ועל כך מוסיפה רז, "… בין החיים המתממשים שלנו לבין החיים הרבים שיכלו להיות חיינו מתקיים מרחב פוטנציאלי… הוא מאפשר לנו להכניס הלכה למעשה אל תוך חיינו הממשיים היבטים של החיים שחיינו בדמיוננו ולהעשירם" (עמ' 21).

סמנה (2016) טוען שההסתכלות של אוגדן ופיליפס על החיים שלא נחיו מתייחסות למצבים שונים. אוגדן מתייחס לאנשים שחייהם הממשיים כה דומיננטיים על-פני החיים האפשריים כך שחייהם חד-ממדיים וחסרי תשוקה. פיליפס, לעומת זאת, מתייחס לאנשים שבחייהם הפנטזיה של החיים האפשריים השתלטה על החיים הממשיים והם מתעלמים מהמציאות.

הראשון להשתמש במונח חיים שלא נחיו (unlived life) היה אריך פרום בספרו מנוס מחופש (1992):

Destructiveness is the outcome of unlived life

לפי פרום (1992), חיים שאינם זוכים למימוש מעוררים באדם את יצר ההרסנות וככל שיצר החיים מסוכל ונחסם, כך מתעצם בנו יצר ההרסנות. למרות הגישות השונות שנוקטים אוגדן ופיליפס ביחס לחיים שלא נחיו, ניתן לראות ששניהם מזהים את החשיבות והצורך בהתמודדות עם החלק הזה בנפשנו, אם בכדי לחזור אל אותן חוויות ילדות ולחוות אותם במרחב בטוח ואם בכדי להשתמש בהן בכדי להעצים את החיים הממשיים.

מקורות

אוגדן, ת' א' (2020). להשיב חיים שלא נחיו. עם עובד.

סגל, ר' (2020). מן הפירוש אל השיח. בתוך ת' ה' אוגדן, להשיב חיים שלא נחיו (עמ' 13-28). עם עובד.

סמנה, ר' (2016). "לא יכולתי לעשות עם זה כלום": תחושת החמצה והחיים שלא נחיו. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=2035    

פרום, א' (1992). מנוס מחופש. דביר

רז, א' (2022). מבוא: תן למשפטים לעשות בך – המלצת מסע. בתוך א' פיליפס, החמצה: בשבח החיים שלא נחיו (עמ' 11-35).  תולעת ספרים

ספריון – מארס 2022

פרסום חודשי על ספרים חדשים, מאמרים מעניינים ושאר עדכונים

הודעות הספרייה

ספרים חדשים

הצצה לחלק קטן מהפרסומים החדשים שהתווספו וממתינים לכם עם המדפים. לרשימת הספרים החדשים בקטלוג הספריה

הצצה לנושא – שפה ומגדר

השפה היא חלק בלתי נפרד מהחברה, ובאמצעותה החברה מתגבשת, מתאחדת בונה את המורשת שלה ומעבירה אותה מדור לדור. השפה, אם בכתב ואם בעל-פה, כאמצעי תקשורת בין בני-האדם מאפשרת את התפתחותם של חיי החברה, התרבות, ההגות, האמנות, המדעים והטכנולוגיה (זאנה-זינגר, 2011). פרדינן דה סוסיר, בלשן שוויצרי שחי בין השנים 1913-1857, נחשב למייסד הבלשנות המודרנית והעקרונות שהניח בבניית המודל לחקר הלשון השפיעו על חוקרים והוגים רבים מתחומי מדעי הרוח והחברה. בבסיס תפיסתו נמצא הרעיון שכל חקר תופעה במדעי האדם חייב להתבצע תוך התייחסות למערכת החברתית והתרבותית בה התופעה מתקיימת "השפה… פוסחת על פני תחומים רבים; היא בה בעת פיזית, פיזיולוגית ונפשית ושייכת הן לתחום הפרטי והן לתחום החברתי…" (דה סוסיר, 2005, עמ' 46).

אחת מזירות המאבק של הפמיניזם הינה השפה בהתבסס על הטענות שהשפה היא פטריארכלית ושהתצורות הנקביות הינן משניות לתצורות הזכריות שנחשבות דומיננטיות וניטרליות ושהמבנה הבינארי של השפה מקבע את התפיסה שקיימים שני מגדרים בלבד ושהמצב הטבעי הוא זכר ונקבה (ברשטלינג, 2012). נוכחות המגדר בשפה שונה בין שפות והעברית הינה שפה ממוגדרת, כלומר הדקדוק שלה מחייב התייחסות למגדר. לכל שם עצם יש מין דקדוקי ובהתאם לכך לכל הטיות השמות, שמות התואר, הפעלים והתארים יש צורה נקבית וצורה זכרית (קריכלי-כץ ורגב, 2021). ישנן שפות בהן קיימת צורה נוספת שהינה ניטרלית מבחינת מגדר, כמו you באנגלית, אולם לפי האקדמיה ללשון העברית (2010):

צורת הזכר בעברית משמשת לא רק לזכר. היא גם הצורה שאנחנו נוקטים כשאין לנו צורך להבחין במין – כלומר היא גם הצורה הסתמית, הלא מסומנת. על כן צורת הזכר יפה גם לנקבות, מה שאין כן צורת הנקבה: זו מציינת רק נקבה ומוציאה את הזכר. זו דרכה של העברית.

מחקרים הראו כי ביחס למדינות ששפתן מאפשרת שימוש ניטרלי מבחינה מגדרית, במדינות ששפתן ממוגדרת קיים אי-שוויון גדול יותר ושהשימוש בשפה ממוגדרת בעת פנייה לאנשים משפיע על העמדות והביצועים שלהם. דוגמא לכך מביאות קריכלי-כץ ורגב (2021) בהתייחסותן למחקר שנערך בשפה העברית ובו נשים התבקשו להשיב על שאלון עמדות ומוטיבציה אקדמית כאשר מחצית מהמשתתפות קיבלו שאלון עם פנייה בלשון זכר ומחצית שאלון עם פנייה בלשון נקבה. ממצאי המחקר הראו שנשים שהשיבו על השאלון עם פנייה בלשון זכר דיווחו על מוטיבציה פחותה. לפי השערתן של החוקרות, הפנייה בלשון זכר מעוררת מצדן של נשים ניכור ותחושה שהן אינן הקהל המיועד לביצוע המשימה או להשיב על השאלות.

קריכלי-כץ ורגב (2021) ביצעו חמישה ניסויים שבדקו האם ללשון הפנייה הממוגדרת בעברית ישנה השפעה על הישגי נשים וגברים והאם היא מעוררת סטריאוטיפים לגבי היכולות של גברים ונשים. החוקרות בדקו צורות פנייה שונות בעת ביצוע משימות שבוחנות יכולות כמותיות ומילוליות באופן עצמאי ומקוון. בין ממצאי הניסויים נמצא שבעת ביצוע משימה במתמטיקה נפגעה הצלחתן של נשים כאשר הפנייה הייתה בלשון זכר יחיד וזאת ביחס להצלחתן כאשר הפנייה אליהן הייתה בלשון נקבה יחידה. לטענת החוקרות השימוש בשפה ממוגדרת מאפשר הנכחה וקיבוע של סטריאוטיפים מגדריים, כמו יכולתן הנמוכה של נשים במתמטיקה, ואלו משפיעים על הביצועים של נשים וגברים בפועל ובכך מאששים את הסטריאוטיפים ונותנים לגיטימציה להמשך קיומו של אי-השוויון המגדרי.

גם בפנייה בדיבור לקבוצה ניתן למצוא את ההשפעה של נוכחות המגדר בשפה העברית. הפנייה לאינדיבידואלים בקבוצה מתבצעת בגוף שני רבים זכר (אתם), לטענת טרנטו וולף (Tranto & Wolf, 2020) פנייה שכזאת יוצרת תחושת אי נוחות כללית בקרב המאזינים, אך במיוחד אצל נשים שעבורן השפה אינה מתקשרת עם תפיסת העצמי שלהן ומציבה את הזכר כמגדר מועדף. תוצאות המחקר שביצעו תמכו בהשערה שאצל דוברות ודוברי עברית כשפת-אם מתפתח מנגנון קוגניטיבי כחלק מתהליך רכישת השפה בכדי לבצע את התיקון הנדרש. גברים מבצעים תיקון מהפנייה בגוף שני רבים זכר לגוף שני יחיד זכר, ונשים מפעילות מנגנון כפול: פעם אחת מרבים זכר ליחיד זכר ופעם שנייה מיחיד זכר ליחידה נקבה. במחקר נמצא שמנגנון התיקון בא לידי ביטוי בהבדלים בזמני התגובה בין גברים לנשים, כלומר כאשר מתבצעת פנייה לאישה בקבוצה בגוף שני רבים זכר, זמן התגובה שלה הינו ארוך יותר בהשוואה לזמן התגובה של גבר באותה הקבוצה.

אבל מה בנוגע לנשים ואנשים שעבורם מגדר אינו רק זכר ונקבה? כיצד הם משתמשים בעברית כשפה ממוגדרת? ברשטלינג (2012) ראיינה א/נשים טרנסג'נדרים שהתייחסו ליתרונות של המבנה הדקדוקי הבינארי בשפה  העברית בכך שהם יכלו לדבר על עצמם ושיפנו אליהם בהתאם למגדר שהתאים לתחושתם הפנימית ולאו דווקא בהתאם למגדר הביולוגי-פיזיולוגי שלהם. בעבור מי שקביעת הזהות המגדרית, שלה או שלו, אינה תלויה בסממנים אנטומיים וחיצוניים בלבד, השימוש בסממנים מגדריים דקדוקיים של השפה הפכו לכלי באמצעותו הם בוחרים את המגדר המתאים להן ולהם. וכך הופכת השפה לאמצעי לצורך ההבניה המגדרית. "הפנייה הנכונה אל האדם הטרנסג'נדר,… מפחיתה מחשיבות הגוף הנוכח, מאששת את הזהות המגדרית ומשמשת זרז ליציאה מהארון" (עמ' 145). ממצא מעניין היה שמרואיינים המגדירים עצמם כטרנסקסואלים[1] הציגו רצון להלימה בין תחושת האני, הגוף הפיזי והשפה, ואילו מרואיינים המגדירים עצמם כג'נדרקוויר[2] דווקא ביקשו לשמר את הדיסוננס בין השפה והגוף ובכך בעצם לנקוט עמדה, לאתגר את הסביבה ולהנכיח את קיומן של אפשרויות מגדריות שאינן בינאריות אלא יותר נזילות ושגם להן יש לגיטימיות ומקום בחברה.

מיכל שומר עיצבה מערכת של אותיות עבריות שנקראת "עברית רב־מגדרית" בכדי לאפשר קריאה וכתיבה רב־מגדריות. מקור התמונה – https://www.ruvik.co.il/%D7%94%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99/2020/28220.aspx

---

[1] זכר או נקבה ביולוגיים שהזהות והתחושה הפנימית שלהם נוטה למגדר הנגדי.

[2]  זכר או נקבה ביולוגיים שאינם מזדהים באופן מובהק עם מגדר מסוים ועשויים להזדהות בו זמנית עם שני המגדרים, עם אף אחד מהמגדרים או משהו פלואידי בין שניהם.

מקורות

ברשטלינג, א' (2012). "בכול יש מגדר": על תפקיד העברית בכינון הגוף והזהות הטרנסג'נדריים. סוציולוגיה ישראלית, יד(1), 135-156.

האקדמיה ללשון העברית. (2010, אוקטובר 4). איך פונים לקבוצה שרובה נשים.

https://hebrew-academy.org.il/2010/10/04/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a4%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d/

זאנה-זינגר, נ' (2011). העברית הנהדרת: תולדות לשוננו. הוצאת המחברת.

קריכלי-כץ, ת' ורגב, ט' (2021). האם השפה העברית מכשילה נשים? ממצאים מחמישה ניסויים. סוציולוגיה ישראלית, כב(1), 80-100.

Tranto, O. E., & Wolf, Y. (2020). Speaking Hebrew to Individuals in a Group: Psycho Logical Incompatibility and Processing Coast. Psychology, 11(12), 1890.‏

ספריון – פברואר 2022

פרסום חודשי על ספרים חדשים, מאמרים מעניינים ושאר עדכונים

הודעות הספרייה

ספרים חדשים

הצצה לחלק קטן מהפרסומים החדשים שהתווספו וממתינים לכם עם המדפים. לרשימת הספרים החדשים בקטלוג הספריה

הצצה לספר

מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני – תאוריה ויישום יצא לאור בשנת 2003. בספרו הראשון ביקש שקדי להתמקד בניתוח נתונים במחקר איכותני תוך שהוא מדגיש את הפרדיגמה הקונסטרוקטיבית. ההכרה וההבנה שהמתודולוגיה האיכותנית-קונסטרוקטיבית אינה מתאימה לכלל הגישות והסוגות במחקר האיכותני הביאה את שקדי לפרסם בשנת 2011 את ספרו השני המשמעות מאחורי המילים: מתודולוגיות במחקר איכותני – הלכה למעשה. ספר זה מהווה המשך והשלמה לספר הראשון בכך שהוא מתייחס בהרחבה לסוגיות מהספר הראשון ומתמקד במתודולוגיות השונות של המחקר האיכותני. לאחרונה פרסם אשר שקדי בשיתוף עם חיים וינברג את הספר השלישי בסדרה – אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח: פסיכולוגים, מטפלים ואני חינוך מפתחים ומבצעים מחקרי פעולה.  הספר השלישי מתחיל עם המתח הקיים בין המחקר והתיאוריה לבין המעשה המקצועי וכיצד יש להתמודד איתו, לאחר מכן מובא מדריך מפורט, על כל שלביו, לביצוע מחקר פעולה ולבסוף מוצגים מחקרי פעולה שבוצעו על-ידי אנשי מקצוע מתחומי הפסיכולוגיה והטיפול. להלן דוגמא קטנה מאחד המחקרים המובאים בספר.

רננה ירושלמי

"ויהי עור" – איכויות העיטוף בתחבושות גבס בטיפול באמנות

בהקבלה למושג ה"אני-עור" ומעבר לו

החוקרת הינה מטפלת באמנות שבמסגרת עבודתה מצאה שתחבושות גבס הינן חומר משמעותי עם איכויות מרובות. מטרת המחקר שביצעה הינו לבנות מערך טיפולי מבוסס תיאוריה לצרכי השימוש בתחבושות גבס במסגרת טיפול באמנות. התיאוריות בבסיס המחקר הן מושג ה"אני-עור" של אנזייה ומחקרים שהדגישו את חשיבותו של המגע בהתפתחות האנושית. תחבושות גבס, בגלל המאפיינים החומריים שלהן ואופן היישום שלהן, מאפשרות לגעת, גם פיזית וגם מטאפורית, בהיבטים שונים של חיבור, כיסוי, חשיפה, הגנה, ריפוי ועוד.

במחקר השתתפו מטפלים באמנות שעברו התנסות שבה החוקרת ביצעה עיטוף של כף היד והפנים שלהם ולאחר מכן התבצע ראיון. המטרה הייתה לבחון אילו פונקציות של מושג ה"אני-עור" באות לידי ביטוי בשימוש בתחבושות גבס בטיפול באמנות והאם יימצאו ביטויים נוספים. מתוך האיכויות של תחבושות הגבס באו לידי ביטוי מרבית הפונקציות של מושג ה"אני-עור" (אינדיבידואציה, בין תחושתיות, החזקה, הכלה ועוד) ובנוסף נמצא כי התכונות המשתנות של תחבושות הגבס תוך כדי העבודה מאפשרות טרנספורמציה תחושתית-רגשית. המטפלים באמנות שהשתתפו במחקר ציינו שבעקבות ההתנסות נחשפו לאיכויות רבות ומגוונות יותר של תחבושות גבס ולמשמעויות העמוקות שהשימוש בחומר זה יכול להביא לתוך חדר הטיפול.