אמנות רחוב – רק תרימו את הראש ותסתכלו סביב

cube2

בטונדת קוביה הונגרית בתחנת הרכבת הקלה בירושלים

תחנות הרכבת הקלה בירושלים "עוטרו" בשבוע שעבר בקוביות בטון המוכרות לנו בכינוי –בטונדות. בעקבות פיגועי הדריסה שהתרחשו בשבועות האחרונים החליטה משטרת ישראל להציב בטונדות אלו כמצעי מיגון לנוסעים מצד אחד וכאמצעי הרתעה למפגעים מהצד השני. אולם פוסט זה אין עניינו בהיבט הביטחוני של הבטונדות אלה בהיבט האמנותי. ביזמת בית הספר לציור ולפיסול – "הקוביה – לימודי אמנות בירושלים" נשלחו הסטודנטים להפוך את אותן יציקות בטון אפורות ליצירות אמנות המעשירות את המרחב הציבורי.

אירוע זה התחבר לי באופן מיידי לאירוע חגיגות 25 שנה לנפילת חומת ברלין שהתרחש בשבוע שעבר.  ב- 13 באוגוסט 1961 החל המשטר המזרח גרמני, בתמיכת המשטר הסובייטי, בהקמת גדר שתהווה חיץ עם השטחים שנמצאו בחסות בעלות הברית. לאורך שנים בוצעו פעולות של חיזוק ושיפור החומה כולל הקמת מתקני שמירה ומחסומים עד להשלמת 155 קילומטרים של ביצורים שהביאו לפיצול מוחלט של העיר ברלין. חומת ברלין הפכה לסמל של המלחמה הקרה, כאשר מצידה האחד המשטר הסובייטי ומצידה השני המשטר המערבי-דמוקרטי. אולם פוסט זה אין עניינו בהיבטים המדיניים-פוליטיים של חומת ברלין אלה בהיבט האמנותי.

חומת ברלין לפני נפילתה

חומת ברלין לפני נפילתה

בצד המזרח גרמני נאסר על האזרחים להתקרב לחומה ובוודאי שלא לצייר עליה ולכל שנות קיומה היא נותרה עירומה ואפורה ובכך ייצגה את המשטר הסובייטי המדכא. לעומת זאת, בצד המערבי לוחות הבטון המזוין הענקיים הפכו לקנבס אידיאלי לביטוי עבור פעילים ואמנים במערב ברלין. כל אדם באשר הוא יכול היה להגיע לחומה ולהשאיר עליה את חותמו ובמשך תקופה של כשלושים שנה היא הפכה לאוסף עצום של אמנות רחוב, ציורי קיר וגרפיטי. הדימויים והכיתובים הצבעוניים שכיסו לחלוטין את צידה המערבי של החומה ייצגו את החופש והפתיחות של החברה המערבית.

הגרפיטי בתחילת דרכו אפיין את הפעילות ואמצעי הביטוי של תנועות פוליטיות וכנופיות רחוב, אך עם הזמן ניתן לראות את התפתחות מדיום זה לכדי תנועה אמנותית בעלת שפה, כלים ושיטות המקובלים בקרב קהילת היוצרים. אמנות הרחוב הינה התפתחות מודרנית יותר של הגרפיטי והיא מביאה עימה ביטוי אישי וצורות אמנותיות יותר מורכבות. כוחם וייחודם של הגרפיטי ואמנות הרחוב על האמנות הממוסדת טמון בהימצאותם מחוץ לפתח דלת ביתנו ולא בגלריות ובמוזיאונים. אמנות זו צובעת את המרחב הציבורי בו אנו עוברים כל יום ומבקשת להציב בפנינו הצהרות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות (כהן, 2011).

קיוסק הבימה, שדרות בן ציון ת"א, 1991

קיוסק הבימה, שדרות בן ציון ת"א, 1991

לקראת שנות השבעים החלו להופיע בארץ יותר ויותר כתובות גרפיטי אך אלו היו בעיקר כתובות פוליטיות ללא כל ההתפתחות האמנותית והמורכבות של הגרפיטי שכיסה את ערי ארה"ב וחומת ברלין. השינוי החל בשנות השמונים עם הצייר והאמן רמי מאירי ועבודותיו בתל-אביב. מאירי ביקש לכסות את הבטון הגלוי והמכוער של תל-אביב וזאת תוך התחשבות בסביבה, באופי השכונה ובטופוגרפיה. היצירות של מאירי ואחרים כמותו נחשבות כציורי רחוב ולא כאמנות רחוב. ציורי הרחוב הם עבודות מוזמנות אם על-ידי גורמים פרטיים או ציבוריים ולכן גם ניתן למצוא עליהם את חתימת האמן באופן גלוי וברור (לניר, 1991).

מתחילת שנות ה- 2000 ניתן לראות התעוררות של פעילות אמנות רחוב בתל-אביב. קירות בתים נטושים, חומות ופינות רחוב מתמלאים בגרפיטי ואמנות רחוב במגוון רחב. ניתן לראות סיסמאות פשוטות, כתובות מורכבות, קומפוזיציות מחושבות, חלקם שחור לבן וחלקם צבעוניות. גם השיטות והכלים בהם משתמשים אמני הרחוב התפתחו: תיוג, גרפיטי, סטנסיל והדבקות. ביסודה של אמנות הרחוב נמצאים החתרנות, ההתרסה והביקורת ואמני הרחוב שפעילותם נחשבת בלתי חוקית פועלים בחשכת הלילה ובחטף (לניר, 1991). בשנים האחרונות החלה הכרה של עולם האמנות המוסדי באמנות הרחוב וניתן לראות יותר ויותר מוזיאונים המציגים תערוכות של אמנות רחוב. אמנות הרחוב הינה "אמנות ציבורית" היא עוסקת בהצבת אובייקטים אומנותיים במרחב הציבורי והיא בהכרח אמנות תלוית מקום. מצב חדש זה מעורר שאלות וסוגיות רבות כמו האם ניתן לצרוך אמנות רחוב מחוץ להקשרה הטבעי? ומה קורה לאמנות הרחוב כאשר היא נכנסת למבנה וחלל הנשלטים על-ידי  אוצר? (גת, 2008).

בנקודה זו רציתי להכניס תמונה של אמנות רחוב אבל תמונה אחת לא יכולה למצות את הנושא ולכן פוסט זה קורא לכם לבוא לספריה ולעיין בספרים בנושא או פשוט להרים את הראש ולהביט סביב.

רשימת מקורות
גת. א' (2008). על רחוב כגלריה וגלריה כרחוב. טרמינל: כתב עת לאמנות המאה ה-21, 35, 18-21.
כהן, ת' (2011). הרחוב כמוזיאון חברתי. בתוך ח' מרום, מחתרת הגרפיטי של תל-אביב (עמ' 16). תל-אביב: חלפי.
לניר, ט' (1991). אמנות רחוב בישראל. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות.

2 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. עמיה ליבליך
    נוב 19, 2014 @ 07:33:51

    לצוות הספרייה
    כל הכבוד עלהחומרים המעניינים שהם באמת תמצית "אמנות וחברה".
    עמיה

    להגיב

  2. Daniella Bar-Yosef
    נוב 18, 2014 @ 15:17:30

    מאד מעניין, תודה רבה על הפניית תשומת הלב לנושא, ומשמח במיוחד שתושבי ירושלים הצליחו לייצר לימונדה מלימון (ו/או מבטון)

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: