פרויקט טיפולי דרך אמנות מסייע לבני נוער בכפר באלסקה לדבר על התאבדות בקהילה שלהם

גמבל, אלסקה, נמצא על האי סנט לורנס בים ברינג. בימים בהירים, סיביר נראית מרחוק. אנשים חיו על האי במשך אלפי שנים ופיתחו אסטרטגיות ציד והשרדות . / צילום על ידי Kiliii Yuyan, NPR

"אני עומד עמוק בשלג בליל ירח על אי באמצע ים ברינג, מתבונן באנשי הקהילה הזאת, כמעט כולם סיבריאן יופיק, (Siberian Yupiks), ממתינים לבואם של ציידים שהביאו את אחד  ממקורות המזון העיקריים של הכפר. בשבועות האחרונים הייתי מורה לאמנות בבית הספר התיכון כאן, לומד על ניצחונות ומאבקים של הקהילה, ואני מרגיש מושקע לגמרי בציפייה לציד."

במילים אלה (בתרגום חופשי ) נפתחת הכתבה :  In The Land Of Hope And Grief  שפורסמה לאחרונה באתר Pacific Standard המתארת את חוויותיו  של  צלם אמריקאי ממוצא סיני,  ,Kiliii YüyanKiliii Yüyan העוסק בתיעוד קהילות נידחות.  בחודש מרץ 2018 הוא מגיע  לגמבל (Gambell)  באלסקה ועושה שם פרויקט ייחודי המותאם לילדים ובני נוער.   גמבל  הוא אחד משני ישובים קטנים השוכנים על האי סנט לורנס בים ברינג קרוב יותר לסיביר מאשר לאלסקה. בשני הכפרים של האי,  חיים ילידי המקום בתנאים קשים למרות נסיונות מסוימים של ממשלת ארה"ב להטיב עמם. הבידוד והריחוק הביאו עימם  בעיות שונות כמו אלכוהוליזם והתעללות במשפחה.  באי קיימים שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר באלסקה.

Kiliii Yüyan"כשהגעתי לקהילה במארס 2018, המשימה שלי היתה ליצור תוכנית למניעת התאבדות בבית הספר  בשיתוף עם המורה לאמנות והצוות.  כצורה של תרפיה אמנותית, עשינו מסכות מעיסת נייר עם התלמידים".

תרבויות הילידים הארקטיים, כגון היופיק,  ידועות כמביעות רגשות בצורה מאופקת ביותר ולכן פעילות זו של יצירת מסכות תוכננה לשחרר חלק מהרגשות העצורים הללו. התלמידים התבקשו ליצור  שתי מסכות: האחת מייצגת את האבל הפנימי והחושך, והשניה מייצגת  שמחה ותקווה. במשך שלושה שבועות, חקרו התלמידים באינטרנט ובספרים את טקסי  היופיק המסורתיים .

mask4

ג'וסטינה מייק, מסכה עם שיניים (מסכה מסורתית מעץ ונוצות) , 1994

"החזון שלי היה לצלם את התלמידים לבושים במסכות שלהם במקומות שיחברו אותם קרוב יותר לאבל שלהם ולהנאות שלהם.  כמה תלמידים הובילו אותי אל מגרש הכדורסל, שם נזכרו בחבר אהוב ושחקן כדורסל שהתאבדו לאחרונה. כשעמדתי במקום  יכולתי לחוש את הכאב שהניע את התלמידים ביצירת מסכות הכאב. כדי ללכוד את השמחה  ביקשתי כמה מהם שייתנו לי לצלם אותם בבתיהם. התנאים בבתים אלה היו בסיסיים מאד אך היתה הרבה אהבה שבאה לידי ביטוי בתצלומים של משפחות וחברים שקישטו את הקירות."

LA (left) reflects on family and loss at home in her mask of grief. Though her family has more than most, she is not insulated from the stream of deaths in the community; IK (right) feels a sense of relief when she is with her family. She wears her hope mask in the family home, where so many of her joyful memories come from.

נערים מציגים את מסיכותיהם בביתם

NA wears his pure white mask of hope in the art supply closet at school (center); Also pictured: NA standing outside a shattered school window wearing his hope mask (left) and his featureless grief mask (right). As with many Yup'ik, speaking about emotions is immensely difficult for him.

"נער לובש את מסכת התקווה הלבנה והטהורה בחדר האמנות בבית הספר (במרכז); בתמונה משמאל הוא עומד מחוץ לחלון המרוסק בבית הספר עם מסיכת התקווה שלו . בתצלום מימין הוא חובש את מסכת האבל חסרת התווים . בדומה לשאר היופיק, הדיבור על רגשות קשה מאוד עבורו."

Kids play on a snowy playground in the light of Arctic spring. With each new generation, the traumas experienced by previous generations grow more distant, though the community's youth will undoubtedly face new challenges as they come of age.ילדים משחקים על מגרש משחקים מושלג לאור האביב הארקטי.

"במהלך הזמן שלנו יחד, שאלתי את התלמידים איך השפיעו עליהם  ההתאבדויות בקהילה. היה ברור שזה השפיע כמעט על כולם, אבל היו גם מקרי מוות מסרטן ותאונות.  למרות כל האובדן הטראגי הזה, רבים מהם נראו כבעלי גישה בריאה לחיים. עמידותם גרמה לי לתהות – אם הייתי מוקף כל כך הרבה צער, האם אני הייתי מוצא את הכוח להמשיך?"

לקריאה נוספת על תושבי האי והחיים בו:

http://www.bssd.org/

Gambell's Children: The Struggle for Survival of Alaska's Indigenous Culture

 

%d בלוגרים אהבו את זה: