גילנות (Ageism) – אפליה לעת זקנה

מהי גילנות (Ageism)?

בחברה ובתרבות שלנו קיים קטלוג כרונולוגי של הגיל, אשר על-פיו כל קטגוריה מספרית מציינת נקודת התפתחות ושינוי. קיטלוג זה מבוסס על תיאוריות פסיכולוגיות של התפתחות האדם שהגדירו קבוצות גיל שונות במהלך החיים כבעלות מאפיינים ותכונות ספציפיות. כתוצאה מכך חדל הגיל שלנו להיות מציין מספרי בלבד והינו אמצעי לתייג, למיין ולשייך אותנו לקטגוריה בעלת זהות חברתית-תרבותית מובהקת (חזן, 2006).

הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לַכֹּחַ, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לָשׁוּחַ, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. (פרקי אבות, פרק ה, משנה כא)

לראשונה בשנת 1969 הופיע המושג "גילנות" (Ageism) במאמרו של רוברט בטלר "גיל-נות: צורה נוספת של צרות אופקים"[1], לטענת בטלר גילנות הינה אפליה על רקע גיל המבוססת על דעה קדומה של קבוצת גיל אחת נגד קבוצות גיל אחרות ובכך כל קבוצת גיל יכולה להיות מפלה ומופלה (קורן, 2013). עם השנים התחדדה הגדרה זו והתמקדה באפליה של קבוצת גיל מסוים – זקנים וקשישים. האפליה והקיפוח על רקע גיל, למרות קיומם הנרחב בספרות המקצועית, לא זוכים להתייחסות הראויה בתרבות הפופולארית ובשיח החברתי ולכן קשה למצוא התארגנויות ומחאות על בסיס גילי (חזן, 2006). במטרה להילחם באפליות כמו גזענות וסקסיזם יצאו אנשים בהמונים לרחובות והצליחו לעורר מודעות ומהפכות חברתיות-תרבותיות, אך הגילנות אינה זוכה לאותה התהודה. פאלמור מצא שהאפליה על רקע גיל הינה גדולה ורווחת בחברה המערבית, לא פחות מאשר זו על רקע גזע או מגדר ולטענתו הגילנות שונה באופן משמעותי מגזענות וסקסיזם בכך שכל אחד מאיתנו, בתקווה שיזכה לחיים ארוכים, עשוי להיות מושא לאפליה זו (palmore, 2004).

[1] Butler, R. N. (1969). Age-ism: Another form of bigotry. The gerontologist9(4 Part 1), 243-246.

ביטוייה והשפעותיה של הגילנות

הגילנות באה לידי ביטוי בכל מישור הקשור לחייו של האדם (אישי, ממסדי וחברתי) ומשפיעה על תהליך ההזדקנות בכך שהיא מפחיתה את המוטיבציה של אנשים זקנים להשקיע מאמץ בשימור בריאותם ופוגעת בתחושת המסוגלות העצמית שלהם (בודנר, 2011). גילוייה החיצוניים של הזיקנה (שיער שיבה, קמטים ועוד) מעוררים תגובה המותאמת לסטריאוטיפים התופסים את הזקן כבעל יכולות פיזיות וקוגניטיביות פחותות וכפועל יוצא מכך מושפעים התקשורת ומערכות היחסים הבין אישיות של הזקן עם האחרים. בנוסף הגילנות מוטמעת במדיניות ובדרכי הפעולה של מוסדות ובכך קיימת פגיעה הן בשירותים הניתנים לזקנים והן בזכויותיהם.

ageism3גילנות במערכת המשפט – הזדקנותה של החברה הישראלית דוחפת להתפתחותם של תחומים משפטיים אשר קודם לכן לא נדונו בבתי המשפט: דיני חוזים במערכות המוסדיות ובמסגרות הדיור המוגן לזקנים וקשישים, אפליה מטעמי גיל בעבודה, זכאות פנסיונית ועוד רבים נוספים. כיום ניתן למצוא ארגונים בודדים העוסקים בקידום והגנת זכויות הזקנים בישראל, אולם המערכת המשפטית ועורכי הדין העוסקים במלאכה טרם מצאו לנכון להתייחס לתחום המשפט והזיקנה כתחום חשוב ומרכזי (דורון, 2007).

ageism1גילנות במערכת הבריאות – זקנים הינם צרכנים מרכזיים של מגוון שירותי בריאות ולמרות מגמות ברורות וידועות של הזדקנות האוכלוסיה, מערכת הבריאות אינה מותאמת לצרכיהם. ועוד יותר מכך, נמצא שהזקנים הינם רוב מופלה במערכת הבריאות הן בכל שלבי הטיפול והן בכל מקצועות הטיפול והמינהל. הגילנות במערכת הבריאות אינה רק ממסדית אלא גם פרטנית כאשר תפיסתם הגילנית של אנשי מקצועות הרפואה משפיעה על אופי ואיכות הטיפול שהם נותנים לאוכלוסיה הזקנה. ביחס לצעירים, זקנים מקבלים פחות חלופות טיפוליות, התקשורת עם הרופאים הינה פחותה, הם מעורבים פחות בקבלת החלטות, אינם נכללים בניסויים קליניים ובאופן כללי זוכים ליחס פחות רגיש ומתחשב (אלון, גולנדר וכרמל, 2013).

ageism2גילנות בשוק העבודה – התפקיד התעסוקתי מקנה לאדם תגמולים חומריים, חברתיים ופסיכולוגיים ומהווה חלק ניכר ומשמעותי מחייו למשך שנים רבות וארוכות. המעורבות בשוק העבודה תורמת לאדם מבחינה כלכלית, מבחינת מעמדו במשפחה ובחברה ומבחינת תפיסת העצמי כבעל ערך. הגילנות בשוק העבודה מבוססת על הסטריאוטיפ השלילי של עובדים מזדקנים כבעל אי-יכולת להסתגל, לקבל שינויים, להתפתח, לרכוש מיומנויות וכישורים חדשים, ובעלי תפוקה ויעילות נמוכות (אלון ואחרים, 2013). וגם אם היה העובד המזדקן מוכשר וכשיר להעסקתו, הרי שמדינת ישראל קבעה בחוק גיל הפרישה (התשס"ד, 2004) שקיימת חובת פרישה בגיל 67 לנשים ולגברים כאחד. בהגיע העובד לגיל זה רשאי המעסיק להפסיק העסקה ואינו נדרש לתת סיבה והעובד אינו יכול לדרוש המשך העסקה. בכך קבעה מדינת ישראל את קריטריון הגיל כמדד יחיד להמשך העסקתו של העובד ואת הכוח להחליט נתנה בידי המעסיקים בלבד.

גילנות – לא לצעירים בלבד

אז מה קרה לדמותם של זקני וחכמי השבט שנתפסו כמנהיגים מכובדים בעלי הכוח והעוצמה בחברה? חזן (2003) טוען שתהליכים הקשורים לגלובליזציה, אורבניזציה והקיום בעידן הפוסט-מודרני הביאו לכך שהחברה כבר אינה מייחסת לזקניה את אותן התכונות כבעבר – בעלי החוכמה, הניסיון, שומרי הקשר עם העבר והמסורת ואוצרי הזיכרון החברתי. כיום בדמותו של הזקן מודגשים מאפיינים הקשורים להיבטים הפיזיים של הזיקנה כמו מחלות, תלות והזדקקות לאחר.

אולם הגילנות אינה נכסם של הצעירים בלבד ומחקרים רבים מצאו שקיימת גם גילנות בקרב אוכלוסיית הזקנים עצמם – "גילנות תוך דורית" או "גילנות עצמית". גילנות אצל צעירים נובעת מהתפתחות של מנגנון הגנה מפני חרדת המוות בעוד שאצל זקנים המקור טמון בהזדהות עם קבוצת הגיל הצעיר והתרחקות מקבוצת בני גילם. בודנר (2011) מציע מספר דרכי התמודדות עם תופעת הגילנות בקרב צעירים וזקנים. מפני שמקור הגילנות אצל הצעירים הינו הקשר שהם עושים בין מוות לזיקנה יש לשנות את היחס למושגים "מוות" ו- "גיל זיקנה" על-ידי חינוך והפעלת תוכניות המחברות בין ילדים וזקנים ויוצרות ומגבירות את ההתנסויות והסטריאוטיפים החיוביים כלפי אנשים זקנים. ביחס לגילנות אצל זקנים יש לשנות את תפיסתם כלפי המעמד החברתי של אנשים זקנים וזאת באמצעות תוכניות שיכינו אנשים בגיל מבוגר לקראת תקופת חייהם בגיל הזיקנה וכן לעודד ולהגביר את הייצוג החיובי של הזקן במדיה.

נושא הגילנות זוכה להתייחסות הולכת וגוברת מדיסציפלינות מגוונות, ולכן לא פלא שבתהליך כתיבת פוסט זה נתקלתי בפרסומים רבים ומרתקים. לצערי לא יכולתי להביא את כולם בפוסט זה ונושאים כמו גילנות בין כותלי בית הסוהר, גילנות בקרב קהילת הלהט"ב ובחינת היבטים חיוביים של גילנות, כל אלו נשארו על רצפת חדר העריכה. אני מקווה שיהיה בכוחה של התעוררות אקדמית-מחקרית זו להביא לשינוי והשפעה על החברה והתרבות שלנו.

רשימת מקורות

אלון, ש', גולנדר, ח' וכרמל, ש' (2013). השלכות הגילנות על הפרט המזדקן בזירה החברתית, הבריאותות והתעזוקתית. בתוך י' דורון (עורך), גילנות בחברה הישראלית: הבניה חברתית של הזקנה בישראל (עמ' 67-93). ירושלים: מכון ון ליר.

בודנר, א' (2011). מקורות הגילנות בקרב זקנים וצעירים. גרונטולוגיה, לח (2/3), 19-40.

דורון, י' (2007). כשהמשפט מגלה את הזיקנה. בדלתיים פתוחות: עיתון לשכת עורכי הדין – מחוז חיפה, 21, 26-27. אוחזר מתוך http://www.israelbar.org.il/uploadfiles/doors%2021.pdf

חזן, ח' (2003). אנתרופולוגיה של הזקנה. בתוך א' רוזין (עורך), הזדקנות וזיקנה בישראל (עמ' 575-614). ירושלים: אשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל.

חזן, ח' (2006). גיל. בתוך א' רם ונ' ברקוביץ (עורכים), אי/שוויון (עמ' 82-89). באר שבע: הוצאת ספרים של אוניברסיטת באר שבע.

קורן, ח' (2013). גילנות מהי? הבניית המושג והגדרתו. בתוך י' דורון (עורך), גילנות בחברה הישראלית: הבניה חברתית של הזקנה בישראל (עמ' 28-51). ירושלים: מכון ון ליר.

Palmore, E. B. (2004). Research note: ageism in Canada and the United States. Journal of Cross-Cultural Gerontology, 19, 41-46.

 

מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: