בעקבות ארנסט שקלטון – חלק ג' ואחרון

ג'ורג'יה הדרומית - פני האי רצופים קרחונים עצומים
ג"ורג'יה הדרומית – פני האי רצופים קרחונים עצומים

יהיה מי שישאל מדוע אני נצמדת באריכות לסיפור מסעו ההרואי של ארנסט שקלטון באנטארקטיקה. יש לכך מספר סיבות שעוד יעלו ודאי בהמשך כתיבת הבלוג . אחת מהן נעוצה בעובדה שקריאת המאמר ב-Parabola החייתה בי את מסעי שלי ליבשת הקרה, מסע שהתרחש לפני 8 שנים כאשר הפלגתי על אניה בעקבות הסיפור שכה הסעיר אותי. 

 בחודש ינואר 2003 הפלגתי אל רוב  המקומות המוזכרים בסיפור : אל תחנת ציד הלויתנים Grytviken שבג'ורג'יה הדרומית אשר בשנת 1916 שמשה כמאגר עצום  לשומן לויתנים למטרות מאור באירופה ומשם יצאו רוב האניות אל הקוטב ושם גם נקבר בסופו של דבר שקלטון.  הגעתי גם אל אי הפיל שם השאיר שקלטון את צוותו (ראה פוסט קודם) ויצא על סירה רעועה עם חמישה מאנשיו כדי לחזור אל ג'ורג'יה הדרומית ולהחיש עזרה אל אי הפיל.  כאשר הפלגתי בים הסוער התקשיתי לדמיין כיצד שרדו השישה בסירה המטלטלת בלי אמצעי ניווט מודרניים ובלי ביגוד הולם עד שנחתו על חופה של ג'ורג'יה הדרומית כעבור 16 ימים ולאחר הפלגה של 700 קילומטרים.

 כאן אחזור לסיפור ההשרדות.  שקלטון מגיע לאי לאחר 16 יום בים סוער כאשר צוותו הקטן קורס מתשישות. אזי  מתברר למרבה היאוש כי הגיעו אל הצד הלא נכון של האי,  כלומר, צריך להקיף את האי כדי להגיע לתחנה או  לחילופין לחצות אותו ברגל. שקלטון מבצע החלטה גורלית ביודעו  כי הפלגה נוספת תעמיד בסכנה את כולם ויוצא עם שניים מהצוות כדי לחצות את האי ברגל. 

יש לדעת כי ימאים בראשית המאה הקודמת לא מיפו את מרכז האי שנחשב לבלתי עביר בגלל רצף הקרחונים שכיסה אותו. שקלטון יודע כי איש לפניו מעולם לא חצה את הרי הקרח המחורצים  ואין לדעת מה מצפה שם. הוא מחליט שוב, בניגוד לכל הסיכויים לבצע את הלא אפשרי ולצאת לדרך.  בהליכה כמעט רצופה של 36 שעות הם מגיעם בשארית כוחותיהם אל תחנת הלויתנים Stromness. שקלטון מסדר את צווארון מעילו ובאיפוק בריטי נוקש על דלתו של מפקד התחנה.

מסעות לחציית האי מתקיימים גם היום כאשר חצייה ממוצעת על ידי אנשים מיומנים ומצויידים אורכת חמישה ימים..

ליד קברו של שקלטון

ליד קברו של שקלטון ב - Grytviken

הסיפור שימש השראה ודוגמה לכושר מנהיגות במצבי מצוקה ומשבר. שניים מנוסעי האניה בה הפלגתי ,   Perkins Dennis ו –  Kessler Paul  כתבו ספר בשם

Leading at the Edge : Leadership Lessons from the Extraordinary Saga of Shackleton's Antarctic Expedition

הספר ניתן לקריאה בפורמט אלקטרוני דרך ebrary הנגיש דרך מאגרי המידע של לסלי.

מיפן ליבשת אנטארקטיקה – סבל והישרדות חלק ב'

The impenetrable icefield which prevented us from reaching the land [showing part of the 'Endurance'], 1915 / photographed by Frank Hurleyphoto © 2009 State Library of New South Wales | more info (via: Wylio)

המאמר ב-Parabola מתאר בקצרה את מסכת התלאות שעברו על שקלטון וצוותו לאנדיורנס.

בשנת 1914, לאחר תכנון קפדני, יצא שקלטון מהאי ג'ורג'יה הדרומית לעבר היבשת האנטארקטית כדי להיות הראשון שיחצה ברגל את כל היבשת לרוחבה ויגיע לקצה השני. אולם החורף הקדים מאד באותה שנה וים הקרח סגר על אנית העץ החזקה  שלא עמדה בלחץ העצום. כך מצאו עצמם אנשי הצוות נאלצים להתפנות עם כל רכושם ולהקים מחנה על הקרח הצף. כעבור זמן מה ראו בעיניים כלות כיצד הקרח מרסק ומטביע את האניה והם נותרים חשופים מול  הרוחות המקפיאות.

כנגד כל הסיכויים, ניהלו שקלטון וצוותו חיי מחנה מאורגנים על ים הקרח עד בוא האביב כשמצאו עצמם לפתע מול פתחים הולכים וגדלים בתוך הקרח. אזי  עלו על 3 סירות והפליגו אל אי הפיל, שם הקימו מחנה קטן  והתקימו במשורה ממלאי המזון ההולך וכלה.

 הסיפור הופך לדרמטי במיוחד אם נביא בחשבון את העובדה שאיש לא ידע על מצוקתם ולא היה בידם כל אמצעי לתקשר עם העולם. רבות נכתב על יכולת המנהיגות של ארנסט שקלטון שהיה ללא ספק בעל תושיה ולא ויתר על סיכוי להציל את צוותו בכל מחיר.

הוא השאיר את רוב הצוות על האי ויחד עם שלושה מחבריו הפליג על אחת הסירות בתקווה להגיע אל ג'ורג'יה הדרומית ולהזעיק עזרה וחילוץ לחבריו ההולכים ונחלשים על האי.

מיפן ליבשת אנטארקטיקה – סבל והישרדות חלק א'

Enduranceהבחירה לפתוח את הבלוג עם נושא כה מעיק כמו "סבל" נתמכה השבוע על ידי תצלומי רעידת האדמה ביפן וגלי הצונאמי ששטפו באחת חיים שלמים והשאירו תוהו מוחלט. על רקע האירועים הללו קיבלנו בספריה את גליון חודש פברואר של כתב העת Parabola שנושאו המרכזי הפעם "Suffering". במהלך קיטלוג הגיליון קלטתי מספר תצלומים מוכרים בשחור- לבן מתוך מסעה האפי של הספינה "אנדיורנס" (Endurance). סיפורה ריתק אותי לפני שנים כאשר קראתי את הספר מאת אלפרד לנסינג והוא היה אחד מיני שלל הגורמים שדחפו אותי אל מסע מדהים ליבשת אנטארקטיקה.
המאמר שמשך את תשומת ליבי נקרא The naked soul of man ומתאר בתמציתיות את מסע ההישרדות שלא יאומן של צוות האניה אנדיורנס ובראשם סר ארנסט שקלטון בשנת 1915.

%d בלוגרים אהבו את זה: