בודריאר – חלק ב'

הפוסט בענין בודריאר שנכתב ב-11/9 היה בלתי שלם בלי התיחסות לספרו "רוח הטרור" ועל כך כותבת דפנה אהרונהיים-עמר את הדברים הבאים:

"ממש שמחתי על הקישור בבלוג בין בודריאר ו ה 11/9. רציתי להוסיף כמה מילים על תפיסת בודריאר את אסון התאומים, כפי שבאה לידי ביטוי בספר: רוח הטרור, 2004, הוצאת רסלינג.

 

עטיפת "רוח הטרור"

עטיפת "רוח הטרור"

בודריאר העיז להציג סמוך מאד לאחר האסון (נובמבר 2001), השקפה מנוגדת למקובלת אודות האסון. לדידו אין מדובר בהתנגשות של תרבויות בין אסלאם למערב, יכלו להיות גורמים שונים לפעולת טרור כזו. גורמים שחשים קורבן של הגלובליזציה וחוסר קבלת תרבות האחר מצידה של האימפריה השלטת. זהו המחיר שחזה בודריאר לגלובליזציה המוחקת כל זכר ואפשרות לסינגולריות (ייחודיות).

הטרוריסטים נטמעו במערכת הקפיטליסטית, הדמוקרטית האמריקאית למופת, הם בקיאים בשפת המערכת ובחוקיה ולכן הצליחו לפגוע בה ולהשפילה. "בובת משחק שממלאת את התפקיד המדומיין של האויב מבחוץ". להשקפתו של בודריאר, זו תחילתה של מלחמת עולם רביעית (את השלישית הוא מכנה המלחמה הקרה). ככל שמתעצמת המערכת ה"טובה" כך מקצין האויב מבפנים המערכת. "הטוב והרע מתעצמים בעת ובעונה אחת". הדחף לשלול כל מערכת הולך ומתחזק ככל שזו מתקרבת לשלמות. אין הכוונה לשלמות מוסרית או תרבותית, אלא לשלמות בשליטה הגלובלית, במונופול העולמי על העוצמה. המערכת עצמה הכשירה את האוייב שלה, אם זה ברכישת יכולות טכנולוגיות (כגון: רישיון לטייס) ואם זה באמצעות הערכים הדמוקרטיים שמקנים לו את מלוא הזכויות והחופש להיות חלק מהמערכת וכמו כן בהפנמת תפקידה הראשי של התקשורת במערכת.

הנשק החזק של הטרוריסטים שכנגדו אין מענה לאמריקה, הוא המוות, יכולת ההתאבדות. זוהי לדעתו תחילתה של קריסת המערכת שלדבריו מסכנת את האנושות כולה. בודריאר עוד חזה את הקריסה הזו כבר בספריו משנות ה-70, 80 (אמריקה, 2000, תל אביב:הוצאת בבל, וסימולקרות וסימולציה,2007, סדרת "הצרפתים", הוצאת הקיבוץ המאוחד). לתרבות המערב כבר אין יכולת אמונה בגאולה לאחר המוות, בעוד שאצל הטרוריסטים מותם עומד לרשותם.

הפגיעה דווקא במגדלי התאומים איננה מקרית בעיני בודריאר היא סימבולית. המגדלים סימלו את המערב, את הקפיטליזם, את הדיגיטציה ואת הבינאריות (הכפילות שלהם, תאומים זהים) ואת אטימותה של המערכת כלפי כל מה שמחוץ לה.

אין לבודריאר כל פתרון, אבל הוא מצביע על הפגיעה של הטרוריסטים בערכי הדמוקרטיה, באמצעות אובדן החירות וחופש התנועה שכן בכל מקום מתנהלת מדיניות של משטר ביטחונית מחשש לטרור. החירות אבדה כשהאזרחים מתבקשים לציית לכללים נוקשים של הוראות ביטחוניות, אילוצים ומגבלות בדומה למשטר פונדמנטליסטי.

בעיני בודריאר ממש מאיר עיניים לגבי העידן שלנו, כמו כן יש לו פרשנות מקורית ומשכנעת לאמנות הפוסט-מודרנית כשבאנדי וורהול הוא רואה את אביה הרוחני."

מודעות פרסומת

11 בספטמבר, ספיידרמן ונביא הזעם – ז'אן בודריאר

מאמר מעניין של יוני זאבו על מעמדם החדש של גיבורי העל מאז קריסת התאומים הביא אותי לחשוב

קישור אל המאמר של זאבו

קומיקס העוסק בקריסת התאומים - מתוך המאמר של זאבו

על הספר "אמריקה"  של הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר . כל מי שטייל אי פעם בארצות הברית חייב לקרוא את "אמריקה" של בודריאר ולו כדי להבין  איך אפשר לצייר במילים בכלל ואת החוויה האמריקאית  בפרט, במלוא עוצמתה.  

בספריה בלסלי אנו מחזיקים גם ב"סימולקרות וסימולציה" של בודריאר. ספר הגות   המתאר את ההוייה האנושית דרך פריזמה של חיקויי מציאות בכל מיני רמות. "סימולציה" לשיטתו של בודריאר היא חיקוי של מציאות  הקימת במקום אחר  (מלון "ונציה" בלאס וגאס למשל) בעוד ש"סימולקרה" היא מציאות אשלייתית הנבנית לפי סיפורים, מיתוסים ומחשבות אך לא לפי מודל קיים (משחקי מחשב למשל). אביא דוגמה: בודריאר מדבר על דיסנילנד כעל מקום המיצר הדמיה של עולם אגדתי כדי שהמבקר בו יאמין ששאר העולם הוא המציאות.  זאת דוגמה מובהקת לסימולקרה.   עוד טוען בודריאר כי אנו חיים את הסימולקרה ואיננו מבחינים בינה לבין המציאות אם ניתן בכלל לבצע את האבחנה.  הוא ממחיש את הטענה על ידי דוגמה של ההשפעה שיש לפעולת טרור עלינו. חלק גדול מן ההשפעה נובע מעוצמת התיאור באמצעי התקשורת. למעשה אנו חווים כל דבר דרך פריזמה כלשהי והטרוריסטים אף מחשבים כיצד יצטלם ויועצם האפקט של פעולתם דרך המדיה. אני מציעה לקרוא את המאמר של אייל דותן ב"הארץ online" הדן בבודריאר ובספרו.

לקריאה נוספת: "פוסטמודרניזם : תרבות וספרות בסוף המאה ה – 20" – של דויד גורביץ'.  להלן גם קישור למאמרו על בודריאר.

%d בלוגרים אהבו את זה: