דיוקנאות רבנים כאיקונות של זהות??

משהו בכותרת משך את תשומת ליבי : "דיוקנאות רבנים בבית חרדי" אולי בגלל הקירבה לעולם האמנות ואולי משום שאני כמו רבים סבורה כי בעולם החרדי לא נהוג להציג דמויות אנוש בצילום או בציור.

Talit

בכתב העת "ישראל" מס' 21 מחודש מרץ 2013  התפרסם מאמר מאת ניסים ליאון בשם : דיוקנאות רבנים בבית החרדי בישראל באיקונות של זהות : פרק באנתרופולוגיה של תרבות חומרית. . המאמר אגב ניתן לקריאה ברשת .

בהקדמה למאמר  מציג ליאון את  המושג "תרבות חומרית"  שמיוחסת לחפצים בהם משתמשים בני אדם בחיי היומיום ובתוך הגדרה זו נכלל מנהג תליית הדיוקנאות בבתים חרדיים מסוימים.   המנהג אינו כה מובן מאליו וכידוע הוא אף זוכה לשלילה בקרב קבוצות חרדיות.  ליאון מדגיש כי דוקא תליית תצלומי דיוקנאות של רבנים במרחב הביתי ובמרחב הציבורי הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות של החברה החרדית בת ימינו.

ליאון מטעים כי " מבטה של הדמות הרבנית נתפסת לא רק כשומרת מבחינה מאגית על המרחב הפרטי או מסייעת לפיקוח וחינוך למשמעת לרבנים, אלא גם נוטלת חלק בבניית  הגבולות הסמליים של הקהילות החרדיות בנות זמננו , כלפי פנים וכלפי חוץ".

במהלך חקירתו את הנושא בצע ליאון  סריקה של 24 בתים חרדיים בקרב משפחות צעירות בארבעה מרכזים עירוניים חרדיים ומזרמים שונים בתוך החברה. התצפית מיפתה דיוקנאות רבנים (ציור או צילום) ונערך ראיון עם המשפחות כדי להבין את הסיבות לתלייתם ופשר הבחירה בדיוקן המסוים.

ניסים ליאון מגיע למסקנה כי יש מספר סיבות להצגת הדיוקנאות : התבדלות מקבוצות אחרות (כחרדים וכקבוצה בתוך הקהילה), חינוך : כלומר הצגת הדיוקן כדמות של המחנך כמודל הזדהות.  ליאון מנתח סיבות נוספות סביב רבנים מסוימים שדיוקנותיהם מוצגים לרוב כגון הרב עובדיה יוסף, הרבי יעקב אבוחצירא ועוד.

הרב ישראל מאיר הכהן מראדין

הרב ישראל מאיר הכהן מראדין

.

לקריאת המאמר  המלא, כאמור , יש להכנס לאתר לעיל.

מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: