רצה את גיל ארבעים – נשים רצות מרתון באמצע החיים – המלצה לקריאת תזה

לפני מספר חודשים בנפול עלינו לטובה מבול התזות של שנת 2010 גמלה בי החלטה לקרוא את התזה של יעל בן זאב – ברזילי  "רצה את גיל ארבעים-נשים רצות מרתון באמצע החיים" בהנחייתה של רויטל איתן  .

הכותרת  המסקרנת היא שמה של תזה שהוגשה במסגרת לימודי נשים.  אני קוראת את המבוא ומגלה להפתעתי כי עד לפני ארבעים שנה נשים לא יכלו להשתתף בתחרויות ריצה למרחקים ארוכים.  עבודתה של המחברת מנסה לבדוק האם ריצת המרתון אצל נשים כיום עונה על צרכים של מימוש עצמיות וחיפוש שליטה ומשמעות חדשה בחיים.  שאלות המחקר שנבחנו בעבודה הן  מה המניעים של נשים לרוץ מרתון באמצע החיים ובאיזה אופן משפיעה ריצת המרתון על חייהן.

סקרנותי לא באה  לידי סיפוק עד שלא מצאתי את הפן האישי בעבודה  והוא מגיע בעמוד 10. אז מתברר כי המחברת הפכה את הריצה לחלק בלתי נפרד מחייה בארבע השנים האחרונות כחלק מתהליך שעברה עם עצמה.  ב-1 בנובמבר 2009 היא רצה את מרתון ניו יורק ללא משברים ועם חיוך גדול : "יעל, עשית את זה. אין דבר בעולם שאת לא יכולה לעשות עכשיו!"

התזה רצופה הארות מענינות וראיונות עם נשים שהפכו את הריצה לדרך חיים.
 

NYC Marathon Greenpoint - 15photo © 2010 Kai Brinker | more info (via: Wylio)

%d בלוגרים אהבו את זה: