לפעמים יש להיישיר את המבט

זה התחיל ביום רביעי לפני שבוע כשהצטרפתי לסיור שאירגנה מרים גולן (ראש תכנית חברה ואמנויות) עבור תלמידי החוג לשינוי חברתי אל הקו הראשון,למקום שהכי לא נעים להביט בו : מוקדי הזנות בדרום האפל של תל אביב.  עברו כבר למעלה מ – 10 ימים ואני עדיין עמוק בתוך הרשמים העזים שנותרו בי מן הביקור  ואני לא מפסיקה להתפעל מן העשייה הרבה של הפועלים בתחום.

שילמת שברת

שילמת שברת

הסיור ביום רביעי החל בדירת החירום של הזונות בדרום הכי אפל של ת"א. ברחוב לבנדה בקרבת התחנה המרכזית החדשה, שם נמצאת התחנה הראשונה אליה יכולה כל אישה להכנס מן הרחוב ולקבל קורת גג לכל פרק זמן שתרצה החל משעה ועד לחודשים  אחדים ולקבל מיטה חמה, מקלחת ומזון.  מסתבר שזה המקום היחיד המקבל כל אחת ללא שבט ביקורת ובתנאי שלא תעסוק בזנות ובצריכת סם בין כתלי המקום.

כאן המקום בו נעשית התחלה של תהליך שיקומי שלרוב רצוף עליות ומורדות  ולמרות הצלחות רבות לא פעם מסתיים במוות (סמים, אלימות, מחלות ).   ראינו נשים שדופות ומרוטות משנים של חשיפה לאלימות קשה ברחוב ללא טיפול פיזי ונפשי ורובן אף ללא תעודות זהות.  לא יאומן כי  קרוב לפתחינו יש נשים שלא נחשבות כבני אדם אלא כבשר שכל דיכפין יכול לגעת ולרמוס.  

תקצר היריעה בבלוג זה מלתאר את מסכת האלימות הקשה שהן חוות כל יום במהלך שנים ולעיתים קרובות אף מילדות מוקדמת.  הדירה מהווה את קו החזית ברצף הטיפולי שהקימה עמותת סלעית (סיוע לנשים במעגל הזנות ) והמטפלות במקום עושות הכל כדי ליצור מקום שיאפשר התחלה של תהליך שיקומי. התרשמתי מהעובדה כי אחת הפעולות הראשונות שנעשות היא לגרום למטופלת לחסוך 150ש"ח כדי להוציא תעודת זהות. בשביל הסכום הזה היא צריכה מספר לקוחות ולהחזיק בכסף בלי להוציא אותו על סמים. בניגוד למה שחושבים, הן לא מחזיקות בכסף ה"קל" אלא מוציאות אותו על בגדים, תמרוקים וכל מה שיכול למסך קצת את ההשפלה והגועל הכרוכים בזנות.

דירת החירום בתל אביב

דירת החירום בתל אביב

משם המשכנו להוסטל ברחוב אחד העם שבו  גרות נשים הנמצאות בעיצומו של תהליך השיקום וכבר אינן צורכות סמים ואינן עוסקות בזנות. כאן מנסים לטפל בהן גם נפשית ולהקנות להן מיומנויות בסיסיות כדי להשתלב במעגל התעסוקה.

בסיום הסיור הגענו לעמותת "רוח נשית" ששמה למטרה לעזור לנשים עם רקע של אלימות "לעמוד על הרגליים" מבחינה כלכלית.  שם שמענו את דבריה של מייסדת העמותה  מכי נאמן על הדרך שעברה מחזון למימוש ואני כולי התפעלות מהנחישות של אישה אחת שהצליחה לגרום לכל כך הרבה אנשים להדבק בהתלהבות שלה ולשנות משהו בחברה שלנו.

אני מציעה לצפות בדבריה העוצמתיים של נעמה ריבלין  מנהלת סלעית  כפי שהתראיינה אצל גל גבאי. כמו כן תוכלו לצפות בכתבתו של חיים ריבלין ששודרה בחדשות 2 על תכנית סלעית, במסגרת ביקור שר הרווחה שנערך לפני כ-10 ימים. הכתבה מציגה את התכנית ומעבירה ביקורת נוקבת על טיפול המדינה בנושא הזנות.

לאחר הסיור אני מאמינה  שנפקחו עיני במעט להבין  שהזנות קורית או עלולה לקרות גם למי שקרוב לי ביותר .  אני גם משוכנעת לגמרי שיש לקדם את החוק המפליל את מי שמשתמש בשירותי זנות כי שימוש בשירותי זנות היא אלימות לשמה ויש למגר אותה לחלוטין.

תראה מה הכסף שלך

תראה מה הכסף שלך

לקריאה נוספת אצלנו בספריה אני ממליצה : 

גור, ענת (2008). מופקרות : נשים בזנות . [תל-אביב] : הקיבוץ המאוחד

אלמוג, שולמית (2008). נשים מופקרות . תל-אביב : משרד הביטחון – ההוצאה לאור.

 אסתר הרצוג ואראלה שדמי, עורכות (2013). בשר ודמים : זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל. חיפה : פרדס.

סלעית – מערך טפולי תמיכתי לנשים במעגל הזנות (2012). לא עוד שקופות: חוברת סיכום שלוש שנות פעילות : תוכנית סלעית 2012.    תל-אביב : סלעית

כתבות מעניינות יש ב : בישראל היום . וב-Ynet

אני מביאה כאן נתונים  מאתר האינטרנט של משרד הרווחה  על מערכת הסיוע ליציאה ממעגל הזנות בישראל ( ואגב,  מלבד זנות רחוב קיימת זנות בדירות דיסקרטיות, במכוני ליווי, במועדוני חשפנות או באמצעות האינטרנט):

קו סיוע טלפוני המספק מענה בכל שעות היום למתקשרות הבוחרות

להישאר אנונימיות כדי לקבל סיוע ותמיכה בזמן מצוקה. הקו גם יוזם שיחות

טלפון עם נשים וצעירות ומפנה אותן לגורמי טיפול מתאימים.

דירת חירום. נפתחו 2 דירות חירום בתל אביב ובחיפה, הפועלות 24 שעות

ביממה 7 ימים בשבוע. דירות אלו מאפשרת מנוחה, קבלת ארוחות ותמיכה

נפשית ללא תנאי, במטרה ליצור תנאי בסיס מספקים לבניית אמון ולשיקום הנשים.

הוסטל. קיימים 2 הוסטלים המיועדים לנשים ולצעירות הזקוקות לסיוע

מקיף (כולל קורת גג), לתקופת זמן עד שנה. ההוסטל מציע שני מסלולי טיפול

נפרדים ומאפשר לנשים ולצעירות להתמודד עם המשברים בשלב האקוטי של

היציאה ממעגל הזנות.

מרכז היום מעניק טיפול, ליווי ושיקום מקצועי וכן העשרה והשלמת

השכלה. המרכז פתוח 5 ימים בשבוע, משעות הבוקר עד אחה"צ.

מרפאה ניידת המופעלת על ידי משרד הבריאות ומסיירת בזירות שבהן

נמצאות נערות ונשים החיות בזנות. מטרות המרפאה הניידת הן יצירת קשר

ראשוני עם הנשים, הנערות והצעירות, ביצוע בדיקות דם תקופתיות לאיתור

מחלות, חלוקת קונדומים, סיוע בסיסי (כגון אספקת אוכל, שתייה ובגדים

נקיים), העצמתן באמצעות שיחות טיפוליות ועוד.

סיורי שטח המיועדים ליישוג וליצירת קשר עם נשים בזירות הזנות.

עבודת איתור נוספת של נערות, בשיתוף עם עמותת “עלם".

לסיום,

הסיור ב-3  המקומות הללו האיר את עיני לראות את מה שעד היום  לא היה לי נוח לראות .

ראיתי אנשים נחושים מאין כמותם.  הם כמוני וכמוכם , אלא שמקרה מסוים בעברם גרם להם לקום ולהקדיש את כל הווייתם לביצוע שינוי במדינה שבה הם חיים כדי ליצור  את השינוי שהיו רוצים לראות עבור ילדיהם ובני משפחתם.  אני מציעה לכל הפסימיסטים לצאת למקומות האלה  ולהווכח בעבודת הקודש שנעשית שם ואני מבטיחה שינוי תפיסה  והדבקות באמונה כי שינוי אכן אפשרי.

אני מקדישה פוסט זה לכל העושים במלאכה הסזיפית  בהערכה רבה.

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: