כל יום הוא טרבלינקה

בימים אלו שלאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה רציתי להמליץ על הספר הבא.

פאטרסון צ'רלס, כל יום הוא טרבלינקה: יחסנו לבעלי חיים והשואה, פרדס, 2006

ספר זה מציג בזוית ייחודית את מנגנון גיוס של עם שלם למטרת השמדת עם אחר.

לטענת מחבר הספר תעשיית מזון הבשר שימשה כמודל להכשרת עובדים לביצוע מעשיי זוועה ודיכוי בעמים ובקהילות שונות ובפרט בהשמדת העם היהודי בשואה. הזיקה בין תעשיית מזון הבשר וביצע מעשיי טבח , יסודה בגישה וביכולת להתעלם מסבלם של קורבנות. התיזה המרכזית של פאטרסון היא שלפני ההשמדה הפיסית הן של החיה והן של הקורבן האנושי, עבר המוציא להורג איזשהו תהליך שבו הקורבן הופך למוקצה, למנושל אנושיות. אדריכלי הטבח בשואה אימצו את המודל שבתעשיות הבשר הן בטכניקת ההמתה והן באסטרטגיה הרטורית ששכנעה את המגויסים לא להיות קשובים לרגשות ולסבלם של הקורבנות. נטרול רגשות ההזדהות עם הקורבן נעשו באמצעות הצגת האחר כישות אחרת שמבטלת כל אפשרות לאמפתיה. היחס לבעלי החיים בידי בני האדם שימש כהשראה, כמודל וכהצדקה למעשי אלימות או זוועה שבוצעו כנגד בני אדם: מלחמות, עבדות, גזענות ומקרים של רצח עם בכלל.

מבנה הספר מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בתחושת עליונותו של האדם על פני כל בעלי החיים. התפיסה האנושית לפיה כל ייצור חיי נועד לשרת אותו בחייו ובמותו (ראה: המסעדה שבסוף היקום, של דאגלס אדאמס). החלק השני עוסק בהשראה של היחס המנוכר לבעלי החיים (כפי שתואר בחלק הראשון) על מעשי הטבח בשואה. על הזיקה בין גידול חיות משק ורצח עם, על היכולת של האדם לבצע השמדה ללא כל היסוס ונקיפות מצפון. החלק השלישי מציג את הגישות החלופיות לגידול בעלי חיים למטרות תעשיה שהתפתחו לאחר השואה.

הנחת היסוד של הספר היא כי הרגישות לסבלם של האחר ראשיתה ביחסנו לבעלי החיים.

דפנה אהרונהיים-עמר

%d בלוגרים אהבו את זה: