תיאטרון בין כתלי בית הכלא נווה תרצה

לפני כחודש זכינו להזדמנות נדירה, ביוזמתה של פרופ' מרים גולן, לבקר בכלא נווה תרצה בהצגה שהעלו האסירות המשתתפות בקבוצת תיאטרון בכלא. האסירות כתבו את ההצגה, מופיעות בשמן הפרטי ובעצם "משחקות" כמעט את עצמן. הן משתפות את הקהל בסיפורים האישיים שלהן שהובילו לפשע ושעוברים כמעט תמיד דרך ילדות בבית פוגע, ניצול מיני, אלימות, סמים ומעגל שמשאיר פתח קטן ליציאה ממנו. גם אם זוכרים שמדובר ברוצחות, המונולוגים מצמררים, נוגעים ללב, מאוד עצובים ומותירים תחושה של תסכול ואין מוצא מצד אחד והקשבה ואמפתיה מצד שני במיוחד כשברור שבחלק מהמקרים הן רצחו רגע לפני שהפכו בעצמן קורבן לרצח.

בשיח המשותף בין הקהל לאסירות, אשר התקיים בתום ההצגה, התברר כי כל האסירות שלקחו חלק בפרויקט, הן אסירות ותיקות. תהליך ארוך ומורכב של עבודה פנימית הכולל התמודדות מייסרת עם כאבי העבר ועם תחושות אשם כבדות מנשוא, אפשרו להן לעמוד מולנו ולדבר על מה שהיה ועל מה שעכשיו. על רצון לתקן ובעיקר על תקווה ועל כך ראויים כל העושים במלאכה להערכה.

תוכניה - חג שמח

ההצגה שראינו נקראת "חג שמח" וסיפור המסגרת מתאר משפחה המתכוננת לקראת ארוחת החג, אולם השנה מצטרפת לארוחה בת משפחה שהינה אסירה בבית הסוהר וזוהי עבורה החופשה הראשונה מזה 10 שנים. למשך כל ההצגה האסירות-שחקניות נמצאות על הבמה כאשר מן הצד האחד, אלו המשחקות בתפקידים של המשפחה המתכוננת לארוחת החג : הסבתא, האם ושתי בנותיה של האסירה. ומן הצד השני, אלו בתפקיד עצמן המתכוננות לארוחת החג בין כתלי בית הסוהר. הדמות היחידה העוברת מצד אחד לשני הינה של האסירה היוצאת לחופשה. נוכחותה של החומה המקיפה את בית הסוהר הייתה ברורה גם אם לא הוצגה באופן מוחשי על הבמה. התפאורה הייתה מינימליסטית במיוחד וכללה שני פריטים בלבד: פחי פלסטיק ששימשו ככיסאות וסמרטוטי רצפה לבנים שהיו תלויים על גב הבמה ושימשו גם כאביזרי במה.

בכדי לצפות בהצגה המועלת בין כתלי בית הסוהר, לא נדרשנו לרכוש כרטיסים או להתגנדר כנהוג כשיוצאים לבילוי, אלא היינו צריכות למסור פרטים אישיים לצרכי בידוק מוקדם, להימצא ברשימת המוזמנים של הסוהרים, להיכנס לתוך כתלי בית הכלא דרך שערי ברזל ודלתות נעולות אוטומטית, להתהלך רק לאן שמותר כאשר מלפנים ומאחור תמיד סוהר מפקח. אין ספק שיש בכך בכדי להכניס את הקהל להלך רוח אחר ושונה מזה אליו הוא רגיל בצפייה בהצגה בכל היכל תיאטרון רגיל. כמו-כן, בשונה מצפייה בהצגת תיאטרון או בקולנוע, כאשר בחסות החשכה יכול הצופה ל"הישאב" לתוך הסיפור, במקרה זה הפריעה במקצת החשיכה, אשר הסתירה את התאים שהיו מצדדינו ומעלינו, ואפשרה ברגעים מסוימים לשכוח איפה אנחנו ומי הן הנשים המציגות על הבמה. שלא כמו בתיאטרון או בקולנוע, במקרה זה אסור להישאב לתוך האשליה – אנחנו בסוף קמנו, יצאנו, נכנסנו לרכבים ונסענו חזרה הביתה, הן לא. במקרה זה חייב הצופה לזכור היכן הוא נמצא – הכלא הינו חלק בלתי נפרד מהתוצר המועלה לפניו על הבמה.

ליהיא לפיד - תמונה

ליהיא לפיד (2013) אשר בעצמה הוזמנה לצפות בהצגה "חג שמח" מתארת באופן דומה את תחושותיה מן החוויה בטור שנקרא משחק החיים (או: נשים מאחורי סורגים)

על תיאטרון בבית הכלא

"החלטתנו על הקמתו של תיאטרון מסוג אחר. תיאטרון שבו התוצאה, כלומר הפקת הצגה, אינה המטרה אלא תוצר נלוה ומשני, אם בכלל."

(מתוך התוכניה של "הליצן הסיוטן והמכנה המשותף". ברסלר, 2006 עמ'  168)

בהתבסס על מודל המשלב בין התפיסה של תיאטרון קהילתי לבין מפגשים קבועים של סטודנטים ומרצים מלימודי תיאטרון עם אסירים, התפתחו מספר פרויקטים הפועלים במסגרת בתי הכלא השונים בארץ כבר שנים רבות (טסלר, הריס ואלון, 2006). במסגרת פרויקט אחד מועלות הפקות משולבות של הסטודנטים והאסירים, כאשר המטרה הינה מצד אחד להכשיר את הסטודנטים כמנחים בתאטרון קהילתי ומצד שני להוות כלי שיקום לאסירים (לפלר, 2004). בהמשך לפרויקט זה נוצר מיזם "במה", אשר מטרתו להכשיר את האסירים עצמם לשמש כמדריכי תיאטרון קהילתי ובכך למנף את התיאטרון ככלי שיקומי גם לאחר שהאסיר משתחרר וחוזר לקהילה (זיו-טל, 2012).

בשנת 1991 הועלה המחזה  תעלולי נאסר א-דין בפרויקט בכלא מעשיהו ובו שולבו 2 אסירות מנווה תרצה (וירצר, 1991). אולם ללא המודעות ללחצים ולתסכולים הקיימים בחייהן של נשים בתוך הכלא לא ניתן לקיים פעילות מועילה או להבין את האסירות עצמן (Hughes, 1998). לכן קיימת חשיבות ומשמעות רבה ליצירת תיאטרון במסגרת כלא נווה תרצה באופן אשר עוסק במאפיינים ובהתנסויות הייחודיים של נשים אסירות. קבוצת התיאטרון של האסירות בכלא נווה תרצה הוקמה בשנת 1999 ביוזמת השב"ס ובמסגרת המערך החינוכי לאסירים. הבמאי ששי סמוכה, שעבד כבר  בעבר עם אסירים, הוזמן להנחות את קבוצות האסירות-שחקניות. ההפקה הראשונה נקראה הליצן הסיוטן והמכנה המשותף, שנה לאחר מכן הוגדלה קבוצת האסירות המשתתפות בסדנת התיאטרון והועלתה הפקה חדשה שנקראה  פרח נתתי לנורית (ברסלר, 2006). בשלוש השנים האחרונות פועלת קבוצת התיאטרון בהנחיית הבימאית קרן כהן ישראלי, אשר מעבירה להן את יסודות התיאטרון במטרה לאפשר להן באמצעות כלים אלו לעשות שינוי מחשבתי והתנהגותי ולפרוץ את מעגל החיים בו הן נמצאות.

"דרך התהליך התיאטרוני האסירות פורצות את מעגל השתיקה ומתמודדות עם קונפליקטים משמעותיים ביותר בחיי היום יום שלהן."

(מתוך התוכניה של "חג שמח")

ביום ראשון 24.11 יוקרן בערוץ 8 הסרט "סגורות". במשך שנתיים ליוותה הבמאית ליאת מר שלוש אסירות בכלא נווה תרצה ובסרטה הינה מאפשרת הצצה חד פעמית לחיי היומיום של האסירות.

מקורות
ברסלר, ש. (2006). עדיף להיות צרודה מאשר אילמת: על תיאטרון קהילתי של נשים בישראל. חיפה: פרדס.
וירצר, צ. (1991). תאטרון בין הסורגים. צוהר לבית הסוהר, 2, 83-84.
זיו-טל, ע. (2012). משחק החיים. רואים שב"ס, 32, 19-21.
 http://www.shabas.gov.il/NR/rdonlyres/370BA718-EFA0-44CD-958F-0662ADC7A3D5/0/192132.pdf
טסלר, א., הריס, פ. ואלון, ח. (2006). תיאטרון אסירים וסטודנטים בבתי הסוהר: תהליך תיאטרוני וקבוצתי כטיפול עקיף. צוהר לבית הסוהר, 10, 41-51.
http://www.shabas.gov.il/NR/rdonlyres/1CF59800-2959-4936-98EE-0900FC6E834E/0/Tzoarlebeithasoar10.pdf
לפיד, ל. (2013, 8 נובמבר). משחק החיים (או: נשים מאחורי סורגים). ידיעות אחרונות, עמ' 62.
לפלר, ע. (2004). הצגה עם סוף טוב. רואים שב"ס, 13, 25-26.
http://www.ips.gov.il/NR/rdonlyres/8E4CF118-53C8-49E7-95C1-40118828A9A0/0/theater.pdf
Hughes, J. (1998). Resistance and expression: working with women prisoners and drama. In J. Thompson (Ed.), Prison theatre: perspectives and practices (pp. 43-62). London: Jassica Kingsley
מקורות נוספים
אייזנשטדט, מ., סופר, מ. ושטיינברג, ע. (2010). "בכלא אני נחה": אסירות מבעד לחומות. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
חן, ג. ותומר, ע. (2010). כלא נשים – החצר האחורית של החברה הישראלית. תל אביב: רסלינג
Shailor, J. (Ed.) (2011). Performing new lives: Prison theatre. London, England: Jessica Kingsley.
Thompson, J. (Ed.) (1998). Prison theatre: perspectives and practices. London: Jassica Kingsley.
Thompson, J. (2008). Applied theatre: bewilderment and beyond. Oxford, U.K.: Peter Lang.

%d בלוגרים אהבו את זה: